שנות נישואיהם של לאה ויצחק רבין משיקות לשנות המדינה. לא הצטלבות מקרית ולא קווים מקבילים באקראי, בצדו של יצחק רבין ואתו חוותה מקרוב את הרגעים הקשים והגדולים בתולדות תקומת ישראל והתבססותה כמדינה עצמאית. הפגישה ביניהם היתה כמעט בלתי נמנעת. אף שנבטו ברקע שונה היתה צמיחתם בתלם דומה. אביה של לאה היה זקוק רק ל"תמריץ" כדי לעקור מאירופה הדשנה ולתקוע את שורשיו בפלשתינה השחונה. חדור הכרה ציונית, שיקדה בעצמותיו, קם ועשה את המעשה יום אחרי עלייתו של היטלר לשלטון. המעבר מילדות מוגנת בבית אמיד בקניגסברג אל תל-אביב הקטנה היה חד וקיצוני. במציאות החדשה בעטה לאה גם בערכים הבורגניים שלתוכם נולדה ועשתה תפנית ערכית, שביטוייה היו תנועת-הנוער, "תיכון חדש" והשירות בפלמ"ח, ארץ ישראל היפה. ציוני-דרך אלה בשנות עיצובה והפגישה הגורלית עם יצחק רבין סללו המשך הנתיב. לצדו של יצחק רבין - איש-הצבא, השגריר, ראש הממשלה, חבר-כנסת באופוזיציה ושר הביטחון - נטלה חלק במסלול גדוש אירועים, אישיים ולאומיים, מלחמות, ההפוגות שביניהן והחזית המדינית, מיפגש עם ישראל הנבנית במולדתה ועם התפוצה היהודית, הרבה נקודות אור וסיפוק שלא נעדרו מהן גם שעות קשות. האשה שאתו אינה רק בת-לוויה פסיבית, אף שוויתרה בלי שום תחושת הקרבה על "קריירה" עצמאית למען הקן המשפחתי שטיפחה, מצאה עצמה לאה ברבות השנים שותפה מסורה במתחייב מפועלו של בעלה ומעורבת יותר ויותר בפעילות לרווחת החברה, תורמת מזמנה ומרצה למען הכלל. בצד קריעת הצוהר אל חיים פרטיים של רעיית איש ציבור, והארתו בנעלי-בית, זהו סיפורה של אישיות עצמאית מאוד שחיה חיים מגוונים ומתמסרת לאפיקי פעילות משלה.