המחקרים העוסקים ב 'מורה נבוכים' של הרמב"ם מתרכזים ברובם בסוגיותהתיאולוגיות-פילוסופיות שלו ובברור מקורותיהן במחשבת ימי הביניים. ספר זה מנסה לגשת אל מורה נבוכים מנקודת מוצא אימננטית לו: דרכו בפרשנות המקרא,ובמידה פחותה ממנה בפרשנות דרשות חז"ל, דרך היוצאת מן ההנחה, שהציר הסמנטי של הטקסטים המקראיים ושל דרשות חז"ל הוא הפילוסופיה האריסטוטלית בגווניה האלפרביים-אבן-סיניים.
חלקו הראשון של הספר מוקדש לבירור תורת הפרשנות של הרמב"ם למקרא והשקפתו על דרשות חז"ל. חלקו השני מתאר את יישומה של תורת הפרשנות הזאת בפרושו לסיפור הבריאה בבראשית א: א - ב: ג,
כלומר ל 'מעשה בראשית', שהוא אחד משני הנושאים המרכזיים של מורה נבוכים על-פי ה'פתיחה' שכתב לו הרמב"ם.