ההתקפה על חולדה. עם התפרצות מאורעות הדמים בארץ, ב-אב תרפ"ט-1929, קמה התעוררות גם בקרב הכפרים הערבים בסביבות חולדה והיא נמצאה בסכנה גדולה. חולדה היתה רחוקה והגישה אליה לא היתה קלה ביותר. אליה נשלחה במכונית וברכבת, קבוצה של צעירים, כ-20 איש, לעזרה. אפרים ציזיק היה ביניהם. הוא הופקד לסגן מפקד ההגנה. החברים עסקו בביצור: חפירות מגן והנחת שקי חול בחצר ובבניין הרצל שהיה המרכז העיקרי של ההגנה. השמירה היתה בעמדות ההגנה וע"י פטרולים נודדים. הנשק היה בעיקרו רובים, אקדחים ורימוני-יד. העזרה הראשונה היתה פרימיטיבית מאוד. בסיסי הערבים בהתקפתם על חולדה היו בעיקר בכפרים הסמוכים: חולדה הערבית במזרח והכפר סידון בצפון. לעזרתם באו ערבים רבים מכפרים יותר רחוקים והם היו התוקפים העיקריים. ביום השני, כ"ג באב (26 באוגוסט), התגברו יריות הערבים עוד משחר הבוקר ורבים התחילו להתקרב יותר אל עמדות היהודים. באותו היום היו בחולדה 34 אנשים ומהם 23 מגינים פעילים.
אין זה סיפור. יש פה שיבה ליסודות של אפוס הגבורה. עומק העבר אינו מורגש כאן. אבל גדול וסמלי ממד ההווה. יצירתו של יזהר עשירה היא בתיאורי נוף נהדרים. כישרון גדול, בלתי רגיל נותן פה את אותותיו.
מתוך מסתו של ברוך קורצוויל על החורשה בגבעה שפורסמה ב"הארץ", 1947