“החלטתי לכתוב ביקורת על "הספר" הזה רק למען הקטרזיס, כדי לחוש מעט תחושה של נקמה מתוקה ומטופשת כלפי המחברת ויצירתה, על השעות הרבות שהספר הזה גרע מחיי השלווים יחסית ועל תוכנו 'החופרני' במידה פשוט בלתי נסבלת.

נכון : מוסכם וידוע שהספר הזה הוא הרפראט פאר-אקסלנס של כל סטודנט בישראל המעוניין ללמוד ולהבין מהי 'ספרות' ובעיקר מהי 'ביקורת על ספרות', אך מלבד מספר פסקאות מרנינות (לקרוא את הקטעים הנוגעים למישל פוקו ולומר לעצמך, שאם האיש הזה הוא לא אלוהים, הוא לבטח יושב בסביבתו...), אופן הצגת הדברים, הניסוח הפלספני להחריד, נטייתה של חנה הרציג לטחון במח (עלק "במילים אחרות" ! אותו דבר מהסוף להתחלה...) והחשק העז שמתעורר בך לבצע בספר הזה לינץ' ציבורי (או, לפחות, לערוך בו ניסוי מדעי שיברר אמפירית בכמה זמן נשרפים 408 עמודים כרוכים, במדורת ל"ג בעומר, שגובה להבתה מגיע לארבעה מטרים) - הם שגורמים לי להמליץ לכם בחום לחפש מקור ביבליוגראפי אחר. רק שאין בנמצא. בדקתי בשבילכם.”

“הספר הוא פנינה לאוהבי הספרות וחוקריה, מרחיב את תחום המושגים ברמה אקדמאית אך נוח גם לחובבי ספרות וביקורת ספרות
לא חייבים לקרא אותו כרומן מראשיתו עד סופו, אלא בקצוות המענינים במיוחד- כספר עזר לביקורת פיתוח הדעת והעשרה”