סאוואנה ג`קסון היא אישה מושכת ומשכילה, בת שלושים ושש ועדיין לא נשואה. היא על סף מעבר לעיר אחרת, עייפה מלהיות לבדה ועייפה מלהסביר מה היא מחפשת: ``שלוות-נפש, מקום שאני אוכל לקרוא לו בית. אני רוצה להרגיש שאני חשובה בשביל מישהו.`` אחרי אחת-עשרה שנות נישואין, ברנאדין האריס קיבלה את הבית, את הבי-אם-וו ואת הילדים, אבל מנהלת-חשבונות לבנה בת עשרים וארבע זכתה בבעלה. ``היה נדמה שתמיד היה לה בעל. הדבר היחיד שהיה ברור לה עכשיו היה שהיא הולכת להיות גרושה בת שלושים ושש עם שני ילדים.`` עם מרשם לכדורי-הרגעה וחפיסת הסיגריות הראשונה שלה, ברנאדין יוצאת לחיים לבדה. רובין סטוקס, אשת-ביטוח מצליחה, מתאוששת מאהבה חסרת-סיכוי. ``אומרים שאהבה היא כביש דו-סטרי. אבל הדרך שאני נוסעת בה כבר שנתיים, היא דרך עפר.`` אחרי חודשים של דיכאון, מסעי-קניות חסרי-מעצורים ורומנים עם כל הגברים הלא מתאימים, היא ``נחושה בדעתה ללמוד להבחין בין `הגבר האמיתי` למתחזים.`` ולו גם תצטרך לעצב את ``הגבר האמיתי`` בעצמה, מאפס. גלוריה מאתיוס היא בעלת אחת המספרות הבודדות לשחורים בפניקס. אהבות נכזבות דחפו אותה למצוא נוחם ושלווה באל, בשערם של אחרים, באוכל ובבנה המתבגר. אבל טריק כמעט בן שבע-עשרה, וריבונותה המוחלטת כאם עומדת להסתיים, גלוריה חייבת לחשוב על עתידה. ``אבל כיצד את מצליחה לבנות חיים לעצמך, אחרי שנים של נכות חברתית ופשיטת רגל רגשית?`` אלה גיבורות הרומן החדש של טרי מקמילן - ארבע נשים אפרו-אמריקניות, התומכות זו בזו ונתמכות אישה בידי רעותה, בעודן מחכות לגבר, שיהיה להן כמו אוויר לנשימה. באמצעות מערכות היחסים המורכבות שלהן, מציירת הסופרת דיוקן כן, כואב, חודר ומרגש במיוחד, של חברות בין נשים. הסופרת טרי מקמילן מציגה את האישה השחורה של שנות התשעים. אישה עירונית, עקורה משורשיה, חסרת-מנוחה, חכמה, סקסית, רחוקה משלמות, צינית ולעתים מצחיקה עד דמעות. הגיבורות ברומן כמו אוויר לנשימה כובשות את הקורא בניגודים שביניהן. זהו הרומן הראשון של טרי מקמילן, שהפך, עם הופעתו, לרב מכר.