הבנים, שעה ששוחחו עם הבנות מבית ספר מרסיה בליין, עמדו בצד המרוחק על אופניהם, מחזיקים בהגאים, שיצרו גדר - ביטחון של אופניים בין המינים. הבנות לא יכלו להסיר את כובעי הפנמה שלהן משום שהיה זה לא הרחק משערי בית הספר, והליכה בראש גלוי הייתה בגדר עברה. מסטיות מסוימות מן התנוחה הנכונה של הכובע על הראש נהגו להתעלם, כשמדובר היה בבנות הכיתה הרביעית ומעלה, כל עוד לא חבשו את כובעיהן נטויים בזווית. אולם היו נוסחים דקים שונים מן התקן הרגיל של שולי הכובע המוגבהים מאחור ונטויים מטה מלפנים. חמש הבנות, שעמדו סמוכות מאוד זו לזו בגינם של הבנים, חבשו את כובעיהן כל אחת בדרך מיוחדת משלה. הבנות הללו היוו את קבוצת ברודי. כך הן נקראו עוד לפני שהמנהלת הדביקה להן את השם, בלעג, כשעברו מבית הספר היסודי לבית הספר התיכון בגיל שתים עשרה. אותה עת ניתן היה לזהותן בנקל כתלמידותיה של מיס ברודי, שכן זכו להעשרה בנושאים רבים שלא היה להם קשר לתכנית הלימודים הרשמית, כפי שאמרה המנהלת, והיו חסרי תועלת לבית הספר כבית ספר. נתגלה שנערות אלה שמעו על מוסוליני ועל ציירי הרנסנס האיטלקיים, חיי האהבה של שרלוט ברונטה ושל מיס ברודי עצמה. מודעות היו לקיומו של איינשטיין ולנימוקים של אלה שכפרו באמיתותו של התנ"ך. הן ידעו את יסודות האסטרולוגיה אך לא את תאריך קרב פלודן או את בירת פינלנד. כל קבוצת ברודי, פרט לאחת, נהגו לספור בעזרת אצבעותיהן, כפי שנהגה מיס ברודי, והגיעו לתוצאות מדויקות פחות או יותר. גם כשמלאו להן שש עשרה שנה והגיעו לכיתה הרביעית והתעכבו מחוץ לשערי בית הספר והסתגלו למשטר המחמיר, הן נותרו בבירור בנות ברודי, והיו כולן מפורסמות בבית הספר, הווה אומר, הוחזקו חשודות ובלתי אהובות. לא הייתה להן רוח צוות והיה בהן מעט מאוד מן המשותף פרט לידידותן הממושכת עם מיס ג'ין ברודי.
