העולם עשוי זכוכית, הוא סיפור של אהבה, טירוף מיני, רצח, דבקות מסתורית בתחושה של אשם ובצורך ההחלטי במחילה כתנאי לצלילות המוחין של האנושות. הסיפור מבוסס על עובדות: פרשה היסטורית הרשומה באוטוביוגרפיה של קרל גוסטב יונג, אחד מחלוצי רפואת - הנפש המודרנית. ההתייחסות שלו קצרה, ללא תאריך ומסתורית: "גברת נכנסה למשרדי. היא סירבה לגלות את שמה... היא ביקשה לערוך התייעצות אחת בלבד. מה שהיה לה לומר לי הייתה הודאה באשמה. לפני עשרים שנה ביצעה רצח..." הגרסה של מוריס ווסט על הפגישה היא מזיגה מדהימה של האמת ושל הימור דרמטי. המאורעות מכסים את תקופת - הזהב עד שעות בין - הערביים של 1913, בטרם כבה האור על אירופה והחלה מלחמת - העולם - הראשונה. הייתה זו שנת משבר בחייו של יונג. הוא התנכר לידידו ולרבו הוותיק, פרויד. אשתו הרתה את ילדם החמישי. הוא פרש ממשרתו כמרצה באוניברסיטה ומעבודתו כרופא - בכיר בבית - החולים לחולי - נפש בבורגהולצי. הוא החל בפרשת אהבה עם טוני וולף, תלמידתו - לשעבר, ומעל לכול, סבל כבר אז ממחלה של שיגעון ודיכאון שנמשכה לאורך ארבע שנים. ללחץ הנפשי שנוצר כתוצאה מפגישתו עם האישה - האלמונית - בשלה, יפה, מושחתת, הזועקת יחד עם זתא לריפוי ולמחילה, הייתה השפעה עצומה על יונג והביאה אותו קרוב מאוד להתמוטטות נפשית מלאה. האישה עצמה היא יצירה קלסית, שסיפורה יעסיק את מחשבתו של הקורא זמן רב אחרי הופכו את הדף האחרון. העולם עשוי זכוכית ראוי בהחלט להיחשב כיצירת מופת של מוריס ווסט.
