כרך זה הוא החלק השני של הספר 'תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל מאז העלייההראשונה - התקופה העות'מאנית', והוא מתמקד בארבעה ציבורים מרכזיים, בעלי ייחודתרבותי - חברתי ופוליטי, שהיו בקרב יהודי ארץ - ישראל בתקופה הנידונה : 'היישוב הישן',העדה הספרדית, יהודי ארצות האסלאם ו'היישוב החדש'.הכרך פותח במאמרו של מנחם פרידמן על 'חברה במשבר לגיטימציה', שבו נפרס סיפורושל היישוב הישן האשכנזי בשלהי התקופה העות'מאנית. מאמרו של נתן אפרתי סוקר אתקורות העדה הספרדית בירושלים ומוצאותיה בימים שהיתה בשיא פריחתה ועד שאיבדהאת ההגמוניה שלה. במאמרן של ניצה דרויאן ומיכל בן - יעקב, 'יהודי ארצות האסלאםבירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית', עומדת במרכז הדיון ירושלים כיחידה גאוגרפיתתרבותית - חברתית. במאמרו של נחום גרוס על 'כלכלת ארך - ישראל' מתאר המחבר אתהמצב במזרח התיכון ובארץ - ישראל באותה תקופה. מאמרו של יוסף כץ, 'יזמות יהודיתבתעשייה ובמסחר', עניינו בגורמים המבניים שהקשו פיתוח יזמות תעשייתית ומסחרית.במאמר 'ההתיישבות היהודית בארץ - ישראל', סוקר יוסי בן - ארצי את המאפייניםהגאוגרפיים - יישוביים של המושבות הראשונות, של ההתיישבות הכפרית החדשה, ואתהתמורות ביישובים העירוניים. יוסף גורני, במאמרו על 'היישוב החדש', עוסק במושג זהכמושג אידאולוגי טעון ערכים מוסריים, כוונות פוליטיות ושאיפות חברתיות. מאמרהסיום, מאת דן גלעדי ומרדכי נאור, עוסק בייישוב במלחמת העולם הראשונה', ימיםקשים ביותר ליישוב היהודי בארץ.מאמרי הספר מסכמים את הידיעות והמחקר בתחום זה עד סוף שנות התשעים שלהמאה העשרים.