רכבתי מעליו, נשקתי, ליטפתי, חיבקתי, מנסה למצות עוד ועוד אהבה וחום ממנו. לא התאפקתי ופקחתי באצבעותי את עיניו העצומות ולחשתי: "הסתכל עלי, בבקשה. זו אני פה על ידך, אנא התעורר, דבר אלי, תן סימן חיים ולו הקל שבקלים... האמת המרה מכל טפחה על פני, פיק ברכיים אחז בי ולא יכולתי להוסיף ולעמוד. התיישבתי על כסא הרופא, צמודה אל גופתו המתקררת ופרצתי בבכי מר...בכי שהרטיט את נשמתי הדוויה...