אסופה זו של מסות נבחרות שעל מרד והתנגדות בימי שואה, הרואה אור במלואת חמישים שנה למרד גטו ןאשה, היא פרי שיח ארוך , ממושך ומענה. שיח שאין לו סוף עם עצמי ועם דורי, עם מה שהוא בשורש קיומנו. חמישים שנה שחלפו מאז, לא הקלו ולא יכלו להקל על המצוקה, שליוותה כתיבתם של דברים אלה, הן לא יכלו ולא יוכלו לכבות את "הדליקה ההיא" שאנו נושאים מאז כ'מיכווה אש' ו'ככתובת אש' בנפשנו.