פרק 1
כיצד פגשתי את ג'פרי אפסטין
כאשר לין פורסטר, אישה מכובדת ועשירה שזמן קצר לאחר מכן התחתנה עם סר אוולין רוטשילד והפכה לליידי ד'רוטשילד, טילפנה אלי וביקשה ממני לפגוש ״ידיד יקר״ שלה, עדיין לא שמעתי את שמו של ג'פרי אפסטין. הייתי אז במרתה'ס ויניארד עם משפחתי, וממש לא התחשק לי לפגוש אורח, אבל לין דחקה בי, אמרה שאעשה לה בזה טובה גדולה, ושאני איהנה מאוד לפגוש את האיש "הנפלא והמבריק" הזה. היא אמרה לי כי יש לו עניין במדע ובמשפטים, כי הוא מקורב לנשיא ולרקטור של הרווארד ו"איש טוב". הוא וידידו, לסלי וקסנר, תרמו סכום כסף גדול לבניית בניין של אגודת הסטודנטים היהודיים "הילל" בהרווארד לכבודו של רקטור הרווארד, הנרי רוזובסקי. ג'פרי טס למרתה'ס ויניארד כדי לפגוש את לין באותו יום, והיא רצתה להביא אותו אלי כדי להציגו בפני. היא הביאה אותו לביתי במכוניתה, הורידה אותו, והוא נפגש עם אשתי וילדַי. דיברנו על מדע ועל עניינו לממן מחקרים בביולוגיה אבולוציונית בהרווארד. אמרתי לו כי אני מלמד קורס יחד עם סטיבן ג'. גולד, מדען בעל שם עולמי בתחומי הפלאונטולוגיה ותיאוריית האבולוציה, והוא ביקש שאכיר בינו לבין סטיב.
לרוטשילד, עורכת־דין בעצמה, היו הרבה ידידים ידועים, ביניהם דיוויד בואיז (עוד עליו — בהמשך). היא הכירה רבים מחברי החוג שלה לאפסטין, כולל — כך היא התרברבה — הנשיא ביל קלינטון. היא המליצה על אפסטין והפכה ל״כרטיס הביקור״ שלו לרבים במרתה'ס ויניארד, בניו יורק, בפאלם ביץ' ובמקומות רבים אחרים. רוטשילד ניהלה עם אפסטין מערכת יחסים אישית וארוכה, שנסתיימה בסכסוך כספי ותוך האשמות הדדיות אודות בית שהיא מכרה לו עבור ידידתו, גיליין (Ghislaine) מקסוול, הצעירה מבין תשעת ילדיו של איל העיתונות רוברט מקסוול. רוטשילד אמרה לי אז ש״אסור לסמוך״ על אפסטין. (אפסטין אמר בדיוק אותו דבר על רוטשילד.) אולם היא לא אמרה לי מאומה על חייו האישיים.
הפגישה עם אפסטין היתה הדבר הגרוע ביותר שקרה לי בחיי. הלוואי ומעולם לא היו עיני שוזפות אותו. אני לוקח אחריות מלאה על כך שהייתי פרקליטו ומַכָּרוֹ, אך הלוואי שרוטשילד מעולם לא היתה מבקשת ממני לפגוש אותו.
זמן מה לאחר פגישתנו הקצרה במרתה'ס ויניארד הזמין אותי אפסטין להיות נוכח במסיבת יום הולדתו ה-59 של לסלי וקסנר בניו אולבני, אוהיו, פרבר של העיר קולומבוס, שבה יש לווקסנר קרקע ועליה בית גדול ועוד כמה בתים קטנים, שאחד מהם היה בבעלותו של אפסטין. הוא אמר לי כי וקסנר, שהונו נאמד בכמה מיליארדי דולרים, אינו רוצה לקבל מתנות ליום הולדתו, אך הוא ביקש מאפסטין להביא למסיבה את האנשים המעניינים ביותר שפגש אותה שנה. אפסטין אמר כי סיפר עלי לווקסנר, וכי ווקסנר ביקש להיפגש איתי. טסתי לניו אולבני במטוס הסילון הפרטי של אפסטין יחד עם הסנאטור, האסטרונאוט לשעבר ג'ון גלן, שגם הוא הוזמן למסיבה. בין יתר האורחים היו ראש ממשלת ישראל לשעבר, שמעון פרס, שזמן קצר לאחר מכן נבחר לנשיא מדינת ישראל, וכן א. אלפרד טאובמן, מנכ״ל בית המכירות הפומביות ״סות'בי'ס״. רק גברים נכחו בארוחת הערב, שהיתה חגיגה אינטלקטואלית וגסטרונומית כאחד. שוחחנו על מדע, על אמנות, על פוליטיקה ועל ישראל.
זמן קצר לאחר מכן ערכה לין פורסטר במרתה'ס ויניארד ארוחת ערב לרגל יום הולדתו של רוטשילד. אפסטין נכח בה, וכן דוכס יורק — הנסיך אנדרו, בנה השני של אליזבת מלכת אנגליה. פורסטר הציגה את אפסטין לכל האנשים ״הנוצצים״ שנכחו שם ודיברה בשבחו.
במהלך הארוחה הביע הנסיך אנדרו עניין בקורס שלימדתי בהרווארד, ואני הזמנתיו לבוא לקורס שלי בדיני העונשין לסטודנטים שנה א'. דיברנו על התיקון השני לחוקת ארצות הברית (המתפרש כזכות לשאת נשק), והוא הרים את ידו כדי להדגיש נקודה שהתבססה על ניסיונו הצבאי, שכלל שימוש בנשק. לאחר מכן ערך הדיקן סעודה של סגל הפקולטה לכבודו. מספר ימים לאחר מכן הוא כתב לי מכתב תודה שכלל את הקטעים הבאים:
אלן היקר,
תודה לך על חוויה אינטלקטואלית נהדרת. היתה זו הצצה נפלאה לחוק ולנושאים ולדילמות הרציניים כל כך, שעימהם אתה מתמודד.
...
ההזדמנות להיות סטודנט, ולו להרצאה אחת בלבד, היתה חוויה מרחיבת אופקים, ואני מלא רגשי תודה על אדיבותך ונדיבותך.
אני חב לך תודה גם על הסיור המקסים בספריית הפקולטה למשפטים וארוחת הצהריים הנהדרת עם כמה מחברי הסגל של הרווארד. בעקבות הדיון שהתפתח בארוחה, היה לי חשק רב להישאר ולהירשם לכמה קורסים נוספים!...
אני מצפה להמשיך בחודשים הבאים באתגר האינטלקטואלי שאתה וג'פרי א. מספקים לי. ושוב תודה לך על חוויה פנטסטית.
שלך בכנות,
.326אנדרו
תאריך המכתב הוא 30 בספטמבר 1999 — שנה לפני שג'ופרה פגשה את אפסטין.
מאז הייתי רואה את אפסטין מזמן לזמן, כאשר היה מגיע להרווארד כדי להיפגש עם חברי סגל אקדמי ומנהלים על מנת לדון בנושאים אקדמיים. הוא הכיר לי כמה פרופסורים בהרווארד שאותם לא פגשתי מעולם, למרות שהיינו באותו סגל אקדמי במשך שנים רבות. יותר מאוחר ייסד אפסטין משרד ב״הרווארד סקוור״ (המרכז התרבותי והמסחרי שבשטח האוניברסיטה), אליו הזמין חברי סגל אקדמי מהרווארד ומהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (M.I.T) לקחת חלק בסמינרים שכללו גם ארוחת צהריים, ואשר מהם שאבתי הנאה רבה.
אפסטין ואני יצרנו היכרות אקדמית, אך מעולם לא נוצרה בינינו ידידות אישית הדוקה. מעולם לא יצאנו יחד לפעילות חברתית כלשהי. לא שוחחנו על משפחותינו. מעולם לא פגשתי את אימו או את אחיו, ולא ידעתי מאומה עליהם. יחסינו — ניתן לכנותם ״חֲבֵרוּת״ דומה לזו שהיתה לי עם עמיתים למקצוע — התרכזה סביב עניינים אקדמיים. הוא התעניין בחומר שכתבתי, ואני שלחתי לו טיוטות של כמה ספרים. הערותיו וביקורותיו היו מעניינות ומלאות בתובנות, ואני הודיתי לו בדפי התודה באותם ספרים. היתה לו ״חוכמת רחוב״, ואני נהניתי לדון עימו על עבודתי. מעולם לא דיברנו על עבודתו שלו, שנותרה עבורי מסתורית, מעבר לכך שהוא ניהל כספים עבור לסלי וקסנר.
נוכחתי במספר אירועים אקדמיים בביתו בניו יורק והוזמנתי — יחד עם אחייני — לשיגור מעבורת חלל מאויישת ממרכז החלל ע״ש קנדי.11
מעולם לא ראיתי אותו בחברתן של קטינות, או אפילו צעירות בגיל שרק מעט יותר מגילן של קטינות. כאשר אשתי ואני נוכחנו באירועים בביתו בניו יורק — ביניהם מסיבה גדולה עם מעצבת האופנה ורה וואנג, הסופרת איימי טאן וסופרים, אמנים ואינטלקטואלים רבים אחרים — הוא הציג בפנינו כמה מידידותיו, שהיו בגילאי סוף ה-20' או תחילת ה-30'. אשתי לא היתה שבעת רצון מערכיו של אפסטין, ובמיוחד מגישתו כלפי נשים, אולם לא היא ולא אני חשדנו כי היתה לו משיכה אל נערות בנות פחות מ-20. את ההיבט הזה של חייו האישיים הוא הסתיר לחלוטין מפני חבריו מן האקדמיה.
בסוף שנות ה-90' נפשנו, אשתי, בתי ואנוכי, באזור הים הקאריבי, ואפסטין הזמין אותנו לראות את האי שרכש לא מכבר. בילינו שם יום, ואכלנו עם פרופסור מייקל פורטר מבית הספר למינהל עסקים של הרווארד, מי שהיתה אז רעייתו, וקרובי משפחתם. האי היה ריק, פרט לחפצים מעטים ולמי שהיתה אז בת־הזוג של אפסטין, גיליין מקסוול. בשעה שאפסטין עבד במשרדו, אשתי קיבלה עיסוי ממעסה רפואי מקצועי, ואילו בתי ואני טיילנו באי. היה זה הביקור היחיד שלי באי של אפסטין, והוא התרחש זמן רב לפני שהוא פגש לראשונה את וירג'יניה רוברטס ג'ופרה.
בראיון שנערך זמן קצר לאחר שלראשונה הואשמתי על ידי ג'ופרה, גיליתי מרצוני כי גם אני קיבלתי עיסוי ממעסה מקצועית. שנים לאחר מכן ניסו אמצעי תקשורת לעשות מזה עניין גדול, ורמזו כי ״הודיתי״ במשהו נלוז, או נכלולי. העיסוי שלי, שנעשה ע״י אישה בגיל העמידה ממוצא רוסי, היה זמן רב לפני שג'ופרה פגשה את אפסטין, וכמעט עשר שנים לפני שמישהו האשים אותו במעשים פסולים כלשהם. מנהל הבית של אפסטין הגיש תצהיר בשבועה שבו אישר כי העיסוי ניתן לי ע״י מעסה מקצועית בשם אולגה, ״שהיתה בת כ-40'״. ולמי ששואל — הייתי לבוש מכנסי התעמלות, ולא הורדתי אותם לרגע במהלך העיסוי.
משפחתי בילתה מספר ימים בביתו של אפסטין בפאלם ביץ' בשנת 2005, כאשר נכדתי השתתפה בטורניר כדורגל שנערך לא רחוק משם. אפסטין לא נמצא שם, והבית היה ריק, למעט בני זוג שהשגיחו על הבית והכינו אוכל. נשארתי בביתו של אפסטין בפאלם ביץ' גם לאחר מכן, בעת שייצגתי אותו וניהלתי משא ומתן עם התובע המחוזי של פאלם ביץ'. היה זה שנים לפני שג'ופרה נפרדה מאפסטין ועברה להתגורר באוסטרליה. טסתי במטוסו הקטן כמה פעמים למטרות אקדמיות או משפטיות. רישומי המטוס מראים כי מעולם לא הייתי על מטוס זה עם ג'ופרה או עם קטינות כלשהן. מעולם לא שמעתי את הכינוי ״לוליטה אקספרס״ ששימש לתיאור מטוס הסילון הגדול יותר שאותו קנה אפסטין שנים לאחר מכן, ולראשונה קראתי אותו בעיתונות, לאחר שהוא הודה באשמה. (גם לא שמעתי את הכינויים ״אי הפדופיליה״ או ״אי האורגיות״, אלא לאחר שהתחלתי לייצג את אפסטין. האי כונה ״סנט ג'יימס הקטן״, או בלצון, ״סנט ג'ף הקטן״. אפסטין העניק לאורחיו חולצות שעליהן הודפס הכיתוב Little Saint Jeff.)
בשום הזדמנות מאלה שתוארו לעיל לא ראיתי קטינה, או מישהי שנראתה כצעירה בגיל הקרוב לקטינה. גם לא ראיתי תצלומים של נשים ערומות או ערומות־למחצה, או צעצועי מין כלשהם. לא היו שום סימנים למשהו בלתי־נאות המתרחש באחד מבתיו של אפסטין. אילו היו סימנים כאלה, לעולם לא הייתי מרשה לילדַי או לנכדַי לבלות שם. ועשרות אנשי האקדמיה, העיתונאים, אנשי העסקים או הדמויות הפוליטיות שביקרו תדיר באותם בתים לא היו שותקים. אפסטין אולי החזיק תצלומים בלתי־הולמים או צעצועי מין באזור חדרי השינה, אבל אזורים אלה היו סגורים וחתומים בפני אורחיו הידועים, שאותם ניסה להרשים בקשריו האקדמיים והאחרים.
ביקורי הבלתי־תכופים בבתיו של אפסטין לא היו שונים מביקורי בבתיהם של אנשי אקדמיה, עמיתים מקצועיים וידידים אחרים, שלחדריהם הפרטיים לא נכנסתי ואשר לא חקרתי ודרשתי לגבי חייהם הפרטיים.
* * *
מיד לאחר שאפסטין הואשם בעבירות מין השתנתה לחלוטין מערכת היחסים שלי עימו. הוא ביקש ממני להיות אחד מפרקליטיו ולסייע בהרכבת צוות משפטי, ואת בקשתו זו מילאתי. היחסים שלי עימו הפכו מקצועיים לחלוטין. חייבתי אותו בגין כל שעה שביליתי במחיצתו. כמו מערכות יחסים רבות בין עורך־דין ללקוח, גם זו שלנו היתה מתוחה ולפעמים ספוגה מרירות. שום דבר שעשיתי לא נראה לו מספיק טוב. הוא התווכח על החשבונות ששלחתי לו, וגם התמרמר שאינני מעמיד את הקייס שלו בראש סדר העדיפות שלי. אפילו עיסקת הטיעון שהסדרנו עבורו בסופו של דבר — זו שהתקשורת הגדירה כ"עיסקה חלומית" — לא השביעה את רצונו. "היית צריך לעשות יותר עבורי", הוא התלונן.
העיסקה עצמה תוארה בצורה שגויה מאוד על ידי אמצעי התקשורת. לתביעה ברמת המדינה (state) היה קייס חזק נגד אפסטין. היו ראיות מהימנות לכך שהוא ניהל מגעים מיניים אסורים עם קטינות מקומיות, להן הוא שילם במזומן. (טענתו כי אותן נערות מעטות שהיו מתחת לגיל המותר הציגו מסמכים מזהים מזויפים היתה בלתי־רלבנטית מבחינת החוק.) אולם בכך אין די על מנת לבסס עבירה פדרלית, אלא אם כן נוסף לה צביון בין־מדינתי (interstate): ראיות מהימנות לכך שהוא העביר נערות אלה ממדינה (state) אחת לאחרת, או שהשתמש במתקני תקשורת בין־מדינתיים למטרה פלילית. בידי התביעה הפדרלית לא היו הוכחות לאלמנטים מהותיים אלה, ולכן היא הסכימה לעיסקה שלפיה אפסטין יודה בעבירה על חוקי המדינה (state), ייאסר לתקופה של 18 חודשים, יירשם בתור עבריין מין ויפצה את כל קורבנותיו. עיסקת הטיעון הזאת ייצגה את היתרונות והחולשות של כל אחד מן הצדדים: לתביעה היה קייס חזק ברמת המדינה (state), אבל הקייס נגד אפסטין ברמה הפדרלית היה חלש. לנו היו הגנות איתנות נגד תביעה פדרלית, אבל לא ברמה המדינתית. אפסטין הודה באשמה, ישב בכלא, נרשם כעבריין מין, ופיצה את כל קורבנותיו. יחסַי עימו הסתיימו, למעט שיחה טלפונית מפעם לפעם בנושאים הקשורים לעיסקת הטיעון. לא הייתי מודע לפעילויותיו האישיות לאחר שעיסקת הטיעון נחתמה והוצאה אל הפועל.
ברצוני להבהיר בצורה קטגורית וחד־משמעית, ולחזור על מה שהצהרתי בשבועה, תחת אזהרה, ובידיעה כי איענש אם יימצא ששיקרתי: במהלך כל היחסים שלי עם אפסטין — מהיכרות אקדמית וקולגיאלית, לעורך־דינו, ולעורך־דינו לשעבר — מעולם לא ראיתי או עשיתי משהו שאפילו התקרב להיות פסול, ולוּ במעט.
