יוסף באו
8 ספרים
צייר, גרפיקאי, אנימטור, איש סוד, סופר, משורר ומו"ל (2002 - 1920)
ועדה מהאו"ם בחרה ביצירותיו של יוסף באו, האמן היחידי מישראל, להיות מוצגות בבנין האו"ם בניו-יורק בינואר 2007.
ב- 2.1.07 תפתח תערוכה רטרוספקטיבית של יצירותיו במרכז למורשת המודיעין (מל"מ) - אתר הנצחה ממלכתי לחללי הקהילה. רק לאחרונה התברר שיוסף באו עבד במוסד בתור זייפן. הוא אף פעם לא סיפר על כך.
יוסף באו נולד בשנת 1920 בקרקוב, בפולין.
בשנת 1938 התחיל ללמוד אמנות פלאסטית באוניברסיטת קרקוב אבל מלחמת העולם השנייה קטעה את לימודיו. חמש שנים היה בגטו ובמחנות העבודה.
בתחילה היה בגטו קרקוב, לאחר מכן במחנה רכוז פלאשוב. משם הועבר לגרוס רוזן ובסוף היה במחנה של אוסקר שינדלר בברינליץ, צ'כיה.
בגיטו ובמחנות נצטווה ע"י הגרמנים לעבוד בתור גרפיקאי ושרטט ובסתר צייר, כתב ותעד את כל מה שראו עיניו.
האומנות הצילה את חייו ובזכותה הצליח להציל מאות אנשים, כשזייף למענם תעודות שבאמצעותן יכלו לברוח. פרטים אלה לא הזכיר כלל. אבל לימים כששאלו אותו עיתונאים שנודע להם על כך למה לא עשה לעצמו תעודה, הוא אמר "אם הייתי יוצא מי היה עושה?" ואז מישהו אחר שאל אותו: "לא חבל, אם היית יוצא לא היית סובל חמש שנים" והוא ענה "אבל אם הייתי יוצא איך הייתי מכיר את אשתי?".
בתוך מחנה זה הכיר את אשתו רבקה, והם התחתנו בסתר בתוך מחנה הנשים. חתונתם במחנה מוצגת בסרט "רשימת שינדלר".
בתוך מחנה הריכוז כתב וצייר ספר בגודל כף יד בשם "העולם ואני". חלק מהשירים מלאי אופטימיות והומור.
כששוחרר מהמחנה חזר לקרקוב והמשיך את לימודיו באוניברסיטה ומיד ערך תערוכת ציורים שצייר בתוך המחנות. ראש עירית קרקוב פתח את התערוכה.
למחייתו עבד כמעצב, גרפיקאי וקריקטוריסט בשלושה עיתונים. כמו כן הוציא לאור ספר שירה ואיורים בשם: "צלו של עובר אורח".
בסיום לימודיו בשנת 1950 יוסף, רבקה ובתם בת השלוש עלו ארצה.
הוא גויס ליחידה סודית של חיל המודיעין שעסקה בפעילויות טכניות-חשאיות ,שם באו לידי ביטוי כישרונות הציור והרישום שלו. אחר כך עבר יחד עם אנשי אמ"ן אחרים למסגרת יחידה דומה שגובשה ופעלה באחד מהגופים בקהילת המודיעין השייך למשרד ראש הממשלה. יוסף מעולם לא דיבר על פעילויותיו אלה . בשנות החמישים פתח סטודיו לגרפיקה ואולפן לסרטים מצוירים. שם יצר פרסומות, סרטי אנימציה וכותרות עבור רוב הסרטים שנוצרו אז בארץ, ובכך סייע לא במעט לכינונה של תעשיית הסרטים הישראלית שהיתה אז בחיתוליה. מן הסטודיו הצנוע שלו יצאו אז כותרות לסרטים כגון: "שמונה בעקבות אחד", "קזבלן", "סאלח שבתי", "עמוד האש", "הם היו עשרה", ועוד רבים אחרים.
תשדירי הפרסומת שיצר באנימציה הופיעו בקולנוע ובטלויזיה מביניהם: "מזון לשעת חירום", "הכן רכבך לחורף", "שיטת הניקוד פועלת" ועוד. כמו כן עשה מגילות קלף לדוקטור כבוד עבור אוניברסיטת ת"א.
יוסף באו כתב, אייר, ערך והוציא לאור שמונה ספרים בעברית ובפולנית. בהם הספרים "משולש עגול", "שנות תרצח", "לו טוב", "ד"ש קר" ו -"ברית מלה". הספר "שנות תרצ"ח" תורגם לאנגלית ויצא לאור בניו-יורק בשם: "?Dear God, Have You Ever Gone Hungry" הספר תורגם גם לסינית ויצא לאור בסין.
ליוסף באו הייתה אהבה מיוחדת לשפה העברית ולדקויותיה. בספרו "ברית מלה" הוא מנסה להוכיח שהעברית היא שפה חכמה, הגיונית ומלאת הומור. לדוגמא: השיג לחם רק מי שלחם בעבורו קשה והלוואי וכל הנשק בעולם יהפוך לנשיקה. כל מלה מלווה בציורים ואיורים בעלי כפל משמעויות. כתיבתו וציוריו מתובלים בהומור רב.
מפעל חייו המיוחד זוכה להכרה בינלאומית ויצירותיו מוצגות במקומות שונים בעולם. ספרים רבים ומאמרים העוסקים בהישרדות בשואה מזכירים ומתארים את סיפורו של יוסף באו כאומן וכאדם, שבלט במיוחד בזכות ההומור, האהבה וראיית הצד החיובי בכל מצב, דרך חיים שהשתקפה בעבודותיו.
תערוכה מציוריו - "עברי דבר עברית" על השפה העברית הוצגה לראשונה בכנסת משם עברה למקומות רבים אחרים וכעת מוצגת ב"סטודיו-מוזיאון יוסף באו" ברח' ברדיצ'בסקי 9 ת"א.
במקום זה נשמרו יצירותיו בכל סוגי המדיה להן ערך היסטורי ותרבותי רב בנוסף על הפן האמנותי המיוחד לו. כמו כן בנה במו ידיו את כל הציוד לאנימציה, חדר הקרנות וקולנוע קטן. עבודותיו מתעדות את תקופת השואה ובעיקר עשרות שנות תרבות מקורית בארץ ישראל מקום המדינה ואילך.
