"כשחילקו את הקפה בבוקר בכלי אחד, היה צריך לקחת לגימה אחת ולהעביר הלאה. אנחנו שהסתדרנו כלֿכך טוב הספיק לנו לפעמים לעוד סיבוב, מה שלא קרה אצל אלה שלא שיתפו פעולה ביניהן. הראשונה שתתה הרבה, השנייה נתנה לה דחיפה והקפה נשפך..."כך מספרת מלכוּ, גיבורת הסיפור "צדפים מהר המנוחות" ומוסיפה "רק מי שלא היתה לה אמא או אחות או חברה טובה לא מצאה בה כוח להישאר בחיים".סיפורי העדות על ההישרדות מוכיחים שה"יחד", הדאגה לאחר והתקווה הם שהחזיקו אותם בחיים.זהו הספר השני של המחברת בתֿשבע קראוס. ספרה הראשון כנף מחסה פורסם בשנת 2004 בשם העט חנה בתֿצבי, הוצאת סער, תלֿאביב.