גם כאשר חדל הדיבור העברי בא``י, לערך במאה השלישית לספירה, לא פסקה חיות הלשון העברית. היא המשיכה את חייה ? וגם את התפתחותה וגמישותה ? בכתיבה ספרותית ושימושית ובמידת מה גם בדיבור לסוגיו, כולל הרצאות ושיעורים. מפעם לפעם ? במקום מסוים ולתקופת זמן קצובה ? נתגלתה חיות הלשון בהתפתחויות מואצות בלשון הכתובה וגם בעיצוב דיבור עברי עממי. בא``י לא פסקה התפתחות הדיבור העברי, משום שהעליות הרצופות לארץ בכל הדורות חייבו לשון קשר בין עדות ישראל, שעלו לארץ מכל רחבי התפוצות היהודית. תופעות של חיות הלשון בכתב ובדיבור, המתוארות בפרקי ספר זה, משנות את המסקנה, המקובלת עדיין על רבים, בדבר מותה, כביכול, של העברית במאה השלישית והחייאתה בשלהי המאה הי``ט. בספר זה תוארו אחדים מחיי העברית (``יוצריה``) ומטפחיה (``שוחריה``) ? ביניהם גם לא יהודים ? במשך תקופה של אלף שנה לערך: מן המאה ה-ט עד ראשית המאה ה-כ. כל פרק מהווה יחידה בפני עצמה והקורא יוכל לבחור את סדר קריאת הפרקים לפי התעניינותו. הסגנון הקריא של פרקי ספר זה עושה אותו שווה לכל קורא משכיל ? ולא רק לאנשי מקצוע בתחום זה, למורים ולסטודנטים.