בהומור, באירוניה ובאהבה מספרת סירין אלחוסייני שהיד את זיכרונותיה. בממואר שובה-לב בנימתו הפשוטה והכנה היא מפגישה את הקוראים עם מרקם החיים העשיר בירושלים של שנות העשרים והשלושים, שאחריהן באות שנים של התמודדות ועצב בגלות. ירושלים הפלסטינית מתגלה בספר כעיר קוסמופוליטית שחיים בה מוסלמים, נוצרים ויהודים לצד רוסים, גרמנים ואמריקאים. סירין לוקחת אותנו למסע: חיי הכפר של הפלאחים, בתי-הקיץ של משפחות האריסטוקרטיה הפלסטינית, בתי-הספר והמכללות, חברויות ואהבות שחוצות דתות ומעמדות.
"ירושלמית הוא אוצר היסטורי ואנושי, מלוקט ברובו מקרעי רגעים, רבים מהם נעימים, מרגעי חסד חמקמקים ומפורענויות שאינן ממהרות להיעלם, והוא נפרש מתוך כבוד עצום ואהבה יתרה, כך שיוכל להשכיל, וּודאי גם להקסים, את הקורא, שאלמלא כן לא היה מתוודע לעולם האבוד הזה. לפנינו עדות אישית, אבל גם יצירת ספרות – לא-רשמית, אנושית, כנה, נדיבה ורהוטה.
"הספר מזמן לנו הצצה אל חיים פרטיים שצפים ועולים מן העבר בקול דממה דקה, ומפתים אותנו להתעכב ולהרהר בהם. חיים שנטועים בהיסטוריה קולקטיבית רבת-היקף שנתפשת באופן טבעי, מבלי משים, כתולדה של יחסי משפחה וחברוּת ששום אלימות ושום מוסד רשמי לא יוכלו להם.
"ההיסטוריה, בייחוד ההיסטוריה של הקורבנות, חיה ונושמת גם במקום אחר, ולא על נקלה היא נעלמת. היא עשויה לשוב לחיים באמצעות עדות אישית כעדותה של סירין אלחוסייני שהיד, הכתובה להפליא. ייחודה בכך שהיא עוסקת לא רק בה עצמה ובקרובי משפחתה הידועים, אלא גם באותה הוויה משותפת שבתוכה התנהלו חייהם, אותה הוויה שהתנפצה באורח טרגי בשנת 1948 ".
- פרופ' אדוארד סעיד
סירין אלחוסייני שהיד נולדה ב-1920 בירושלים, ממנה גורשה עם משפחתה. אביה ג'מאל אלחוסייני היה ממנהיגי התנועה הלאומית הפלסטינית, וכך גם דודה אחי-אמה, מוסא אלעלמי. בתה, לילא שהיד, מכהנת כשגרירה הפלסטינית באיחוד האירופי.