"תולדותיה של תנועה לאומית מלווים בדרך כלל במיתוסים, הנוצרים במהלך התפתחותה, והמשמשים מקור השראה ומופת לנאמניה. ההעפלה היתה למיתוס תוך כדי התבצעותה. קשה למצוא נושא אחר ביישוב, שיכול לגייס קונסנזוס כה רחב, תמיכה ציבורית כה חזקה, כמו ההעפלה. היא סמילה את חתירתם של היהודים אל חופי הארץ: את הקשר בין היישוב והגולה הנשמדת: את נכונות ההקרבה של יוצאי המחנות, מזה ושל חניכי היישוב, מזה. היא היתה אקטיביסטית, אך לא היתה אגרסיבית: היא ביטאה הומניזם עמוק, מזה, ולאומנות נחרצת, מזה. היא סימלה את החולשה היהודית, ובה בעת את העוצמה היהודית. היא קראה תיגר על בריטניה הגדולה, והזעיקה את דעת הקהל היהודית והעולמית למען קורבנות של רשע אימפריאליסטי. היא היתה המוקד והמופת של המדיניות הציונית בשעתה הנאה, עת השכילה לגייס בעולם כל פירור של רצון טוב למען הקמתה של מדינת היהודים. היא היתה אמצעי וגם מטרה: הכלי המכריע בגיוס דעת הקהל העולמית למען שינוי המדיניות הבריטית בארץ ישראל והמעשה הציוני עצמו, המתבטא בהבאת יהודים לארץ - ישראל תמיד ובכל הדרכים." מן ההקדמה של עורכת "ספרית העפלה" פרופ' אניטה שפירא. שישה עשר המאמרים שלוקטו בקובץ עניינם בהיבטים שונים ומגוונים של סיפור ההעפלה. חוקרים מנוסים וכותבים המפרסמים בקובץ מביכורי יצירתם המדעית מאירים אירועים, תהליכים ואישים חשובים בתולדותיה של פרשת גבורה זו. חשיפת הפרטים אינה פוגמת בעוצמתו של המכלול ואף מגבירה את משמעותה של תקופה זו בשלבי הקמתה של הישות היהודית העצמאית מן החזון אל מדינת ישראל.
