סיפורה של מאפא"י בשנות השלושים והארבעים הנפרש בחיבור הוא תיאור של מטרמורפוזה: מהתארגנות של "מגשימים" למפלגה, שהשכילה להוביל בשדה המדיניות, אך לא מצאה את המפתח הנעלם ליצירת החברה הטובה. מאיר אביזוהר, מחנך, איש ציבור והיסטוריון, יליד ירושלים, שהיה מראשי הדור השני של מפא"י והתוודע למנהיגיה, מבקש בספרו להתחקות אחר האמת הסובייקטיווית של המחנות שהתגודדו במפא"י: הדיון מתאר את הפנים הגלויות והנסתרות של תהליכי האיחוד והפיצול. בחלקו הראשון מתואר כיצד השכילו האבות המייסדים להתלכד סביב רעיון "הגאולה באמצעות העבודה" - "ההגשמה" בלשונה של התנועה. משעמדו על אחדות רעיונם, גברה גם אחדות ארגונם. בחלק השני, המתאר את המאבק נגד הרוויזיוניזם, עומד המחבר על כך, שגולם הדמונולוגיה קם על יוצרו וגרם לסדק במפלגה. החלק השלישי דן בממדים הרעיוניים והחינוכיים של תהליך הפילוג, והרביעי פורש את פרשת סיעה ב' והיותה למפלגה בתוך מפלגה.