כרך זה, השני במפעל תולדות האוניברסיטה העברית, רואה אור בשנת השמונים של האוניברסיטה. מאמרי הכרך, המופיע בשני חלקים, עוסקים בתולדות האוניברסיטה בימי "הבית הלאומי". עניינם תהליכי התפתחותה של האוניברסיטה כמכלול, ובה בעת מוצגות בהם ההתפתחויות הייחודיות בתחומי הידע והמחקר השונים. החלק הראשון עוסק בהתפתחותה המוסדית של האוניברסיטה ובמקומה בעם היהודי. תחומי המחקר וההוראה הנדונים בו הם מדעי הרוח והחברה. החלק השני עניינו מקומם של האוניברסיטה, הסגל האקדמי והסטודנטים בחיי היישוב היהודי בתקופת המנדט, בקשרים הבינלאומיים ובהתפתחות מדעי הטבע.

מאז פתיחתה הרשמית בשנת 1925 זכתה האוניברסיטה העברית למעמד נכבד בקרב שכבות רחבות בציבור היהודי בעולם. עם זאת, המתחים שליוו את הקמתה נמשכו גם בימי הצמיחה וההתבססות: כיצד לקיים מוסד מחקר והוראה אוניברסיטאי ולשמור בה בעת על אופי יהודי ייחודי? איך למשוך אל ארץ קטנה ונחשלת מדענים ומלומדים בעלי שם עולמי? באילו אופנים ניתן לשלב מצוינות אקדמית עם שליחות לאומית ובניין אומה?

אסופת המחקרים מלמדת כי לא המתח בין מטרות לאומיות ופוליטיות לשאיפות אקדמיות היה זה שהגביל את יכולתו של המוסד האקדמי החדש להגיע למעמד בכורה בעולם האקדמי, אלא דווקא הניגוד בין שתי מטרות אקדמיות: טיפוח תרבות יהודית מצד אחד ופיתוח מדע אוניברסלי מצד שני. אולם על אף הקשיים והמגבלות החומריות, הפוליטיות והארגוניות הפכה האוניברסיטה על הר הצופים למוסד אקדמי אוטונומי בעל סדר יום רוחני ומדעי משלו, שטבע חותמו בקרב יהודי התפוצות, הרחק מעבר לגבולות ארץ ישראל ולתחומי התנועה הציונית. זאת ועוד, באוניברסיטה העברית הונחו תשתיות מוצקות לפיתוח אקדמי ומדעי שהתחולל בשנים הראשונות של מדינת ישראל.
בעטיפה: המחזור הראשון של בוגרי האוניברסיטה העברית, במרכז (עומד) י"ל מאגנס, 1931

שם הספר
בטרם פורענות - דרכם וייחודם של ציוני גרמניה - 1932-1918
לקראת חיים חדשים
יסודות התקציב למפעל הציוני ועד הצירים
התעצמות אקדמית תוך מאבק לאומי - תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים #3