ערב אחד, כאשר נכנסתי לחדרי והוצאתי את היומן ממגירת השולחן, ראיתי שנותר בו רק עוד עמוד אחד וידעתי שזהו. זה הסוף. כבה את האורות, פקד עלי קול פנימי. הדלק נרות. עשה מסיבת פרידה חגיגית כמו שתכננת. היפרד מן היומן שלך, שליווה אותך במשך שנה תמימה, בטקס שלא יימחה מזכרונך... אבל לא רציתי להיפרד ממנו. איך אפשר להיפרד מפנקס עב-כרס שבמשך ימים כה רבים היה לי מפלט ואוזן קשבת וידיד-אמת שבו כתבתי ולו גיליתי את כל הסודות? התיישבתי, הנחתי את הפנקס על השולחן, נשכתי את זנב העט והתחלתי לקרוא. סיפורים רבים היו בו. על עצמי, על הבית והמשפחה, חוויות מהכיתה ומהשכונה תעלולים עליזים עם תומר, החבר הכי טוב שלי, מריבה קטנה עם נילי היפה, החברה הקבועה שלי, רגע של חיוך, רגע של דמעה. את מחוגי השעון אי אפשר להחזיר לאחור, אבל כאשר הגעתי לשורה האחרונה בעמוד האחרון של היומן ידעתי, שהאירועים שהנצחתי בין דפיו יחיו בהם, לעולם. ``אורי גדות, בן אחת עשרה וחצי, ילד רגיל`` הוא המשך הספר ``יומן מהחיים`` וכמוהו מבוסס על הסדרה ``יומן מהחיים`` שפורסמה בשבועון ``כלנו``.