בספרו מנסה ד"ר שושני להוכיח, שסינתזה מדעית-תיאולוגית יכולה להוביל להשקפה על-פיה רוח הקודש נחה ישירות על האבולוציה, מבקרת אותה בתמידות ומפיחה בה את היכולת להדריך את האנושות כולה לקראת מטרה נעלה.
הוא מגיע ליד מסקנה שאלוהים הוא אור, היודע את סוף הדברים ומאפשר לנו להבחין בהם. כמו כן שהאלוהות היא התגלמות היקום, הכוליות, ישות בפעולה מתמדת.
ד"ר שושני מנסה להסביר כיצד תורת המפץ הגדול מתאימה לתכנית קבועה מראש של הבריאה, המתארת פעולה בין שני עולמות, המיקרוסקופי והמקרוסקופי, ובמיוחד בין שני עולמות אלו והאדמה, המכוונים יחדיו למטרה עליונה: בריאת החיים והאדם! תוך כדי תיאור התפתחותו של המפץ הגדול הוא מציין שעל כל חלקיק מוטלת "שליחות". החלקיק נברא מפני ש"נצפה" תפקיד.
ד"ר שושני מתבסס בספרו על אמונתו העמוקה לצד השכלתו האקדמית הרחבה בתחומים: כימיה, מתמטיקה, פיזיקה גרעינית ופילוסופיה.