“"כולנו פוחדים לפעמים. אנחנו רק בני אדם. יום אחד פחדן, יום אחד גיבור" (עמוד 218).

הספר "אומץ תחת אש" מאת פטריק שיין דנקן (הוצאת שלגי, 1996) מספר את סיפורו של הקולונל נתנאל "נאט" סרלינג, מפקד גדוד טנקים בצבא האמריקני שלחם במלחמת המפרץ, הנדרש לנהל חקירה בעקבות המלצה להעניק את עיטור הכבוד של הקונגרס, שהינו העיטור הגבוה ביותר שמוענק בכוחות המזויינים של ארצות הברית, לטייסת המסוק קפטן וולדן שנהרגה במלחמה. מסך של שקרים שמתגלה בחקירה חושף תמונה מורכבת בהרבה של נסיבות מותה ומעלה את השאלה האם היא ראויה כלל לעיטור.
 
סרלינג הוא דמות מורכבת. קצין מקצועי ולוחם מלידה. "הוא עבר אימוני ראנג'ר והיה בטוח שהוא נועד לקומנדו" (עמוד 84). ביקור בבסיס שריון ונהיגה בטנק שינו את דעתו. "הרעש היה מדהים יחסית לדממה של הצניחה" (עמוד 84). סרלינג עבר לשריון שימש במספר תפקידי פיקוד עד אשר הוביל גדוד במלחמת המפרץ. שם, בהמולת הקרב ביצע שגיאה טקטית וזיהה כוח שבפיקודו ככוח שריון עיראקי. לאורך הספר נאבק סרלינג באשמה הקשה שאוכלת אותו נוכח העובדה שהביא למות אנשיו ואינה נותנת לו מנוח.

"אתה פישלת, המפקד. החלטת החלטה בתנאי ירי אוייב – וטעית. אף אחד לא מושלם, גם לא הגנרל הרשברג הקדוש. אתה מחליט ומקווה שאתה צודק. כמו בכל עבודה" (עמוד 63), ניסה הרב־סמל הוותיק שלו לנחם את סרלינג. כשמפקד מפשל, המשיך ואמר לו, "אנשים נהרגים. זו מלחמה, המפקד. יש אנשים שנהרגים. אבל כל אחד יכול לטעות. אתה מנסה לא לחזור על אותה שגיאה פעמיים. ואתה ממשיך" (עמוד 64). העובדה שבהמשך הקרב התעשת, נהג בגבורה ועוטר על כך, אינה משכנעת את סרלינג באחת האמיתות הגדולות של הלחימה – טעויות קורות ויש להן מחיר קטלני.

הממשל האמריקני כמו גם צמרת הצבא לוחצים על סרלינג לאשר את ההמלצה לעיטור מתוך רצון להצטייר כפרו־פמיניסטי, אולם סרלינג אינו מתכוון להתכופף ולוותר על יושרו וכבודו כמפקד ולוחם. יתרה מזאת, חקירת הקרב בו קיפחה וולדן את חייה מאפשרת לסרלינג להתעמת עם השדים הרודפים אותו מאותה מלחמה ולהשלים עמם. הספר (שגם שימש השראה לסרט בעל אותו שם בכיכובם של דנזל וושינגטון ומג ראיין) כתוב טוב אבל התרגום הינו אסון של ממש. בלבול מונחים בתחום הצבאי שמקשה על הקורא למצוא את ידיו ואת רגליו. חבל כי הספר שווה קריאה!!!”