יציבות שנמשכה ארבעה עשורים הסתירה פצצה מתקתקת,
וכשזו התפוצצה היא טלטלה אזור שלם.
לאחר ארבעה עשורים בשלטונם של חאפז ובשאר אל־אסד בסוריה פרץ במרץ 2011 מרד והתפתח למלחמת אזרחים עקובה מדם. המדינה נקלעה לעשור וחצי של אלימות ותמורות פוליטיות מרחיקות לכת: יותר מחצי מיליון הרוגים, מיליוני פליטים ועקורים והרס מסיבי. מיליציות גִִ'האדיסטיות ואסלאמיות נלחמו נגד המשטר, והאיבה העדתית בין סונים לעלווים הייתה ממד חשוב של מלחמת האזרחים.
המשבר בסוריה התפתח לזירת מאבק בין מעצמות: איראן ורוסיה תמכו במשטר, ואילו הרוב הסוני במדינה ורוב המדינות הסוניות באזור תמכו באופוזיציה. מעורבותה הצבאית של רוסיה ב־ 2015 שינתה את פני המלחמה אלא שבדצמבר 2024 חלה תפנית חדה: המשטר קרס, ואת מקומו תפס אחמד אל־שרע, מנהיג גִִ'האדיסטי לשעבר.
מה עומד בבסיס התמורות הדרמטיות? האם סוריה בדרך ליציבות או לעוד אי־ודאות? ומה תהיה השפעת ההתפתחויות על ישראל ועל האזור? האם תהיה גרסה מורחבת של הסכם הפרדת הכוחות מ־1974? עתידה של סוריה לוט בערפל.
פרופ' איתמר רבינוביץ׳ ניהל את המשא ומתן בין ישראל לסוריה בתקופתו של יצחק רבין, כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית, והוא מחברם של כמה ספרים על הפוליטיקה וההיסטוריה של סוריה.
ד"ר כרמית ולנסי היא חוקרת בכירה וראש תוכנית סוריה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).