דבר העורכת
חדווה הרכבי, שלזכרה מוקדש הגיליון הזה, מתה בין המלחמות, בדצמבר 2025. אלעד זרט, שפרסם במוסף תרבות וספרות של ידיעות אחרונות בעריכתו שיחות שניהל איתה לפני מותה, כתב שהמילה "לשוחח" היתה אחת המלים הנפוצות בכתיבתה, שהיא ראתה את השירה כשיחה וגם את החיים כשיחה.
כשאני מתבוננת בשירתה של חדווה נדמה לי שהשיחה היתה עבורה הגילום המזוקק ביותר של המפגש בין אני לאחר, מפגש שהיא מתארת אותו לפעמים כקרוב ואינטימי ולפעמים כמכאיב ופוצע. גם כותבות וכותבים אחרים הרבו לשוחח/להיפגש עם חדווה, בראש ובראשונה דרך החיים, וגם הם מתארים שיחות של קרבת נפש עצומה, כמו ברשימה המרגשת של דנה אולמרט הפותחת את הגיליון, ולפעמים גם כשיחות קשות ומאכזבות כמו שמתארת זאת באומץ לב לא מבוטל המשוררת מיטל ניסים במסה שלה. משוררים אחרים מתארים פגישות אינטנסיביות עם חדוה דרך קריאה פרשנית של שירתה, כמו במסותיהם של אפרת מישורי ועומר ולדמן, וגם דרך התכתבות פואטית המתקיימת בתוך השירה עצמה כמו למשל בשיריו של אוהד אוחיון.
בימי המלחמה הרעים שבתוכם גיליון זה נוצר – ימים של אלימות משתקת שמוחקת כל אפשרות לדיאלוג – אני רוצה להאמין שדווקא השירה, זו שנתפשה על ידי חוקר הספרות מיכאל בחטין כז'אנר המונולוגי ביותר – מתגלה, דרך מורשתה של חדוה, כאפשרות החיה והדינמית ביותר לשיחה; בין משורר/ת לקורא/ת, בין המשורר/ת למושאי שירתה ובין משוררת אחת לשנייה. כמו לאה גולדברג בספרון הבלתי נשכח שלה "עוד פגישה עם משורר" על פגישותיה המפרות/מתסכלות עם המשורר הנאהב והנכזב אברהם בן יצחק, גם הפגישה הפואטית – והממשית – בין משוררות ובין כותבות (וגם כותבים) היא לא תמיד הרמונית, הדדית או מספקת. לפעמים היא מתסכלת ומכאיבה, כל כך מכאיבה שהיינו מעדיפות לוותר עליה בחיים עצמם, ובכל זאת, כמה טוב שאפשר להמשיך לנהל אותה דרך הספרות.
לצד המשוררות והחוקרות שכתבו על פגישתם עם חדווה ושירתה, הגיליון יעסוק בפגישות נוספות בין משוררות ובין כותבות: סיון בסקין במסה אישית מרהיבה על שתי פגישות עם המשוררת הרוסייה ורוניקה דולינה, רחל שליטא במסה מרתקת על פגישה עם משוררת היידיש רייזל ז'יכלינסקי, נוית בראל על עוד פגישה עם יונה וולך ודורית זילברמן על פגישה עם חמוטל בר יוסף. ובנוסף, כמו תמיד במאזניים, מיטב הפרוזה והשירה העכשווית, כותבים ותיקים ומוכרים לצד קולות חדשים שזהו פרסומם הראשון.
ברצוני להודות לאדיבה גפן, לדב ליניאל, לגד קינר, לדיתי רונן, לסתיו אתלן, למיטל הלל קורמן, למורן בנית, לטל ניצן, לשירה זקן, לאוהד עוזיאל, לאמיר מקס פרנקל ולאיריס לביא על יצירותיהם. בגיליון יופיעו גם שירים שטרם ראו אור של המשורר המנוח אשר רייך.
אני מבקשת לסיים את דבר העורכת הזה בתקווה לסיום המלחמה והמלחמות באשר הן, ולחזרה לשיחה, תמיד.
שלכם,
תמר מרין, עורכת מאזניים