גם הלילה הכלבה לא מתה הוא ספר שירה על אדמה. ארץ, בית, הורים, גוף, ילדות וכלבה אהובה נכרכים בו זה בזה, אך האדמה שעליה נכתבים השירים כבר אינה יציבה: היא ספוגה באובדן, בזיכרון, בגעגוע ובחרדה, וכל מה שנדמה מוצק הולך ונשמט, נמוג, מתפורר ונופל.
בשירים צלולים, חושניים וחפים מאמירות סרק, ליאת הלפרין וספי כותבת אל תוך הריק ואל הכאב שסביבו. היא נוגעת בארץ ההולכת ונשברת, באם הממתינה לבנה, בגוף הזוכר את מה שהנפש מבקשת לשכוח, ובבית שאבד, או שאולי מעולם לא היה.
אולם כוחו של הספר אינו מצוי רק באובדן. מתוך השברים, מתוך הדממה ומתוך האדמה החרבה, הלפרין וספי מצליחה לברוא דבר־מה חדש: אפשרות לבית, לקול, לנוכחות, לשחרית אחרי שקיעה. זהו ספר מדויק, עמוק ואמיץ, המעניק קול כן ומרתק לימים שבהם גם השירה עצמה נדרשת להוכיח שהיא עדיין צופה אל הזריחה.