"המאה שלנו נאורה מאוד; אך אין היא משום כך הוגנת יותר כלפי האנשים הגדולים. אף שהיא חבה להם את אורותיה היפים ביותר ונהנית מהם באושר, אין היא יכולה לשאת שישבחו אותם – אם מתוך קנאה ואם מתוך בורות. ומפליא הוא שיש להסתתר כדי לכתוב את תולדות חייהם, כפי שמסתתרים כדי לבצע פשע; ובייחוד כאשר אותם אנשים גדולים נעשו מפורסמים בדרכים יוצאות דופן ובלתי ידועות לנפשות הרגילות. כי אז, באמתלה של מתן כבוד לדעות המקובלות אף שהן אבסורדיות ומגוחכות, מגינים הם על בורותם ומקריבים לשם כך את האורות הבריאים ביותר של התבונה, שלא לומר – את האמת עצמה. [...] הם עשוהו שנוא על ההמון מפני שרצה לתת להם את האמצעים להבחין בין צביעות ליראה אמיתית, ולגבור על האמונה התפלה".