"קופסת גפרורים, מברשת שיניים, ז'קט ג'ינס וזוג כפכפים הם כמה כותרות של סיפורי העדות של אליסיה פרטנוי. החוויות המחרידות שחוותה פרטנוי יחד עם חבריה במחנות הריכוז של החונטה בארגנטינה אולי לא מתיישבות במבט ראשון עם הכותרות הנאיביות הללו. אך דווקא הבנאליות שלהן משיגה את יעדה: המקאבריות רק מתחדדת לנוכח המפגש המרתק בין העדה, זו שמספרת את חוויותיה המצמררות, תחת עול הדיקטטורה, לבין החפצים. המאה העשרים אופיינה על ידי משטרים טוטליטריים שחתרו לשליטה אבסולוטית בכל היבט של חיי היומיום, ובכלל זה גם במערכות ההסמלה ובחפצים המרכיבים את חיי הפרט. בחירתה של המחברת בחפצים היא בחירה מרתקת. היוותרותם במחוזות הזוועה ממחישה כי הדיקטטורה אולי נעלמה, אך הרפאים שעוררה חגים גם שנים אחרי שהיא עצמה נסתלקה מהם. מהו המסר האתי העולה מתוך העדות? פרטנוי מציעה תשובה אפשרית, מבטה לא תחום בעבר ולא חותר לספר סיפור היסטורי בלבד; אלא מפנה זרקור אל המקומות בהם מתרחש דיכוי גם בהווה. בראשית המאה העשרים ואחת הסכנות האורבות לדמוקרטיה ולחברה האזרחית אינן מתמעטות אלא מתגברות ביתר שאת. בכתיבתה ובפעילותה האקטיביסטית נוקטת פרטנוי עמדה מוסרית וחיונית בימים אלו. ומכאן שעצם הקריאה בספר זה היא גם קריאה לפעולה."