האם ישנה אפשרות לא רק לשרוד, לא לחיות בגדול, אלא פשוט לחיות? זה מה ששואלת את עצמה, את הקוראים ואת אלוהים המספרת בספר שבידכם. בין שיחות עם חברים, משמרות בבר, עבודות מזדמנות וטיולים ברחבי הארץ, בוחנת המספרת פרספקטיבות לגבי גודל החיים ומשמעותם, פרספקטיבות שמשתנות תדיר. השמחה והעצב, המשפחה והחברים, החלום ושברו, כולם עומדים למבחן, מתקרבים ונסוגים. במקביל, מצבו של תום – חבר טוב ונשמה טובה במיוחד – מעלה שאלות קיומיות שלאורן מנסה המספרת לטוות לעצמה חיים, שיתבעו לעצמם ביטוי בכתיבה. תום הוא קרנבל פרוזאי המתרחש במקום, בזמן ובגובה עיניים המוכרים לכל צעיר וצעירה – הבר האהוב, השאכטה עם החברים, עבודה מזדמנת שמרגשת אותנו או המאמץ להגשמת חלומותינו. הרומן כתוב בטון לא שגרתי כלל – טון נערי, שובב, חושי וחושני, הגדוש בפעולות ומבטים מרעננים על המרחב החברתי, המרחב העירוני והמרחב הנפשי. באמצעים אלה מצליחה תחיה סלע לעסוק בנושאים מורכבים הקשורים קשר עז לנפש האדם – חברות, שיגעון, אובדן הנעורים, המוות – אך בשפה קלילה ונטולת קיטש, ומבלי להיגרר לפסיכולוגיזציה או לתיאורים נדושים של מאבקים נפשיים.
