"אני רואה את הארכיונים כמרחבים כאוטיים ומציפים, אבל כאלו המלאים באוצרות המחכים להתגלות." בספר התמונות, יוצאת אינס אולנובסקי למסע על־זמני דרך ארכיונים נטושים וצילומים שנשכחו. כל תמונה שהיא מוצאת אוצרת בתוכה אלפי מילים, שמתחברות לכדי סיפורים הנוגעים לאירועים מכוננים בחייה הפרטיים, בחיי משפחתה ובהיסטוריה של ארגנטינה. מבטה של אולנובסקי חושף את העלילה שנמצאת מאחורי כל דימוי, וכתיבתה בחונת כיצד מצליחות התמונות להתעלות על תפקידן כאמצעי תיעוד, ולהפוך לאבני דרך בסיפור אישי וקולקטיבי. אולנובסקי אינה מחפשת להאיר תמונה באמצעות מילים, או להיפך. היא חוקרת את המפגש בין השתיים – כיצד הדימוי והטקסט משלימים זה את זה, מולידים זכרונות רדומים ומעוררים צורת התבוננות חדשה בעבר.