״יש לי בן במלחמה, שיורד במדרגות ואני נותנת לו ללכת. אני נותנת לו ללכת. אני לא עוצרת אותו. לא אומרת לו, ׳אתה לא הולך לשום מקום׳. אני לא באמת שומרת עליו... זה הרג אותי...״
בזמן שחיילים וחיילות נלחמו באומץ בחזית במלחמת "חרבות ברזל", התנהלה מערכה נוספת, שקטה ובלתי נראית – המערכה של האימהוֹת שלהם. הספר אמהות בחזית מעניק קול לטראומה השקטה שהן עדיין נושאות איתן, וחושף באומץ את מה שנהוג להשתיק בחברה שלנו: פחד, בדידות ואשמה – לצד אהבה, חוסן ויכולת תפקוד מפתיעה בתנאֵי אי־ודאות מתמשכת.
הספר, המבוסס על ראיונות עומק אישיים עם חמש־עשרה אמהות, הוא מסמך דוקומנטרי־רגשי על המחיר הבלתי־נסבל שמשלם העורף. הוא נוגע בעצבים החשופים ביותר: האשמה והדיסוננס שבחינוך ילדים להקרבה; השבר ואובדן האמון העמוק במערכות המדינה; החרדה המשתקת מפני "הדפיקה בדלת"; החיים בהמתנה מורטת עצבים לשני סימוני "וי" בוואטסאפ; והוויתור העצמי של האמהות שנאלצות לשתוק ולהסתיר את האֵימה, רק כדי לא להסיח את דעתם של הבן או הבת בחזית.
בתוך מעגלי הסתרה הדדית ובדידות תהומית, הספר אמהות בחזית הוא קריאת השכמה. הוא מציב מראה נוקבת מול חברה שדורשת מנשותיה להקריב את היקר להן מכול – ולשתוק, ומציע לכל מי שחי כאן – הורים, חיילים ומקבלי החלטות – מבט אחר על מחירה הנפשי של המלחמה ועל התקווה לשינוי.
ד״ר אפרת שלוי־ליבוביץ׳ היא חוקרת צבא, תקשורת, מגדר וחברה. כאמא ללוחם המשרת בצבא, היא יוצאת בספר למסע אישי ומחקרי, שנולד מתוך הפצע הפרטי שלה, ומשמיעה לראשונה את קולן של האמהות שנותרו מאחור. זהו ספרה הראשון.