הספר מציג שני סיפורים השלובים זה בזה. האחד מתאר את התפתחות המושבה הדתית בני ברק שקמה בראשית תקופת המנדט, ובסיומה הייתה למועצה מקומית משגשגת שבה חיו אלה לצד אלה חילונים, דתיים וחרדים. הסיפור השני מתאר את התפתחותה של החברה החרדית בארץ ישראל. הוא מתחיל בתקופת 'היישוב הישן' ומסתיים בסוף המאה העשרים, עת הפך הזרם המרכזי שבה למתון פחות ולקנאי יותר.
שני הסיפורים הללו מתלכדים לדמותה של בני ברק של ימינו – העיר החרדית הגדולה והחשובה בעולם. הספר מבוסס על מחקר רחב היקף הכולל מסמכי ארכיון, עיתונות וספרות התקופה וראיונות עם דמויות מפתח. הוא בוחן כיצד הפכה בני ברק ממושבה חקלאית שתושביה השתלבו בחיי המעשה ל'עיר התורה והחסידות', המשמשת מופת של היבדלות והסתגרות. במרכז הספר עומדת דמותו של מייסד המושבה וראש העיר הראשון, יצחק גרשטנקורן, אשר נאבק לאורך כל חייו לשמור על צביונה הדתי של המושבה ולהפוך אותה למרכז חרדי עולמי.