מקורות השיטה
יחיעם ויץ
ספר זה פרי עטו של עו״ד אדיר בנימיני מבוסס על עבודת מחקר (תזה) שנכתבה במסגרת החוג ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה. אני עצמי הדרכתי את אדיר. ראוי לציין ששופטיה העניקו לה ציון גבוה מאוד. הספר מתמקד בשני נושאים: הנושא הראשון הוא הנסיבות ההיסטוריות שהביאו לגיבוש שיטת הבחירות היחסית לכנסת ישראל, בעקבות שיטת הבחירות היחסית שהייתה נהוגה בהסתדרות הציונית ובבחירות לקונגרסים הציוניים שנערכו לפני הקמת מדינת ישראל. שיטה זו גם הייתה נהוגה במוסדות היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי. דוגמה בולטת לכך היא הבחירות למועצת הסתדרות העובדים הכללית, שהוקמה בשלהי שנת 1920.
הנושא השני הוא הניסיונות לשנות את שיטת הבחירות מיחסית לאזורית, שנערכו בשנים הראשונות של המדינה — מהקמתה ועד הבחירות לכנסת הרביעית בשלהי 1959. ניסיונות אלה קשורים בעיקר לדוד בן־גוריון, שכיהן בתקופה זאת כראש הממשלה ושר הביטחון. בן־גוריון השקיע מאמצים רבים כדי לשנות שיטה זאת לאזורית־רובית. מבחינתו, השיטה האזורית הבריטית הייתה השיטה הטובה והראויה ביותר. כדי לשנות את השיטה הקיימת אף ניסה ליצור בריתות פוליטיות עם יריביו המובהקים, כגון ח״כ ערי ז׳בוטינסקי, בנו של זאב ז׳בוטינסקי, שהיה יריבו המשמעותי. למרות מאמציו הרבים לא הצליח להביא לשינוי המיוחל — מה שמעיד על כך שכוחו של בן־גוריון בתקופה זאת היה מוגבל, אפילו שהיה אז בשיא עוצמתו הפוליטית. ספר זה עוסק לא מעט בעובדה שבן־גוריון לא היה כול־יכול בתקופה זו, מפני שעובדה זו מאפשרת להבין את הדינמיקה הפנימית של הדמוקרטיה הישראלית.
הפרקים המרכזיים בספר זה הם: מבוא כללי — שיטות הבחירות במשטרים דמוקרטיים; המורשת הדמוקרטית והמורשת של שיטת הבחירות של המוסדות הציוניים למוסדות מדינת ישראל; הוויכוחים והמאבקים על שיטת הבחירות בתקופת האסיפה המכוננת, שזו הכנסת הראשונה (1951-1949); הוויכוחים והמאבקים על שיטת הבחירות בתקופת הכנסת השנייה (1955-1951); הוויכוחים והמאבקים על שיטת הבחירות בתקופת הכנסת השלישית (1959-1955).
הספר מתאר את גלגולי המאבק על שינוי שיטת הבחירות בתקופה הראשונית, המעצבת, של מדינת ישראל, שבה מוסדות המדינה התגבשו והחברה הישראלית הוקמה מחדש, בעיקר על רקע גל העלייה ההמונית, שהכפיל את האוכלוסייה הישראלית בתוך שנים ספורות — בייחוד בשנים 1951-1948. מאבק זה מתואר תוך התייחסות למפה הפוליטית שאפיינה את העשור הראשון לקום המדינה. ראוי לציין שהמחבר מכיר היטב את ההיסטוריה הפוליטית של ישראל גם מעבר לתקופה שבה עוסק ספק זה. אף ראוי לציין שהוא השתמש במקורות ראשוניים רבים שהופכים את הספר לרלוונטי ומרתק.
החברה הישראלית והפוליטיקה הישראלית נמצאות במשבר ממושך ועמוק — בתוך שלוש שנים בלבד נערכו חמש מערכות בחירות לכנסת ורבים קוראים לנסות לשנות את שיטת הבחירות — הם טוענים ששורש הרע טמון בשיטה זאת. ספר זה עשוי להבהיר את מקורות השיטה הנמצאת על סדר היום הישראלי באופן תדיר.
פרופ׳ (אמריטוס) יחיעם ויץ
ירושלים, יוני 2022
מבוא
"כדי שאמצעי העזר והריפוי של החוקים ישפיעו, הם חייבים להשתנות ולהתגוון השכם והערב על פי מנהגי התקופה וסוגי החוקה, ועל פי הצרכים והנסיבות של ההווה והליקויים שיש לתקנם. אל להם לחוקים להתמיד במצב אחד, אם אין ברצונם להיות טרף לסערות המאורעות וליד המקרה, כמו דמותם וחזותם של השמים והים".1
(סקסטוס קאיקיליוס)
פרולוג
ספר זה יתמקד בתהליכי החקיקה ובתהליכים הפוליטיים שהובילו לגיבוש שיטת הבחירות במדינת ישראל, מן הימים טרום הקמת המדינה ועד לתום כהונתה של הכנסת השלישית, בשלהי שנת 1959. מדובר בתקופה שבה התגבשה באופן סופי חוקת הבחירות במדינת ישראל, הנהוגה עד ימינו — שיטת הבחירות היחסית, שעל פיה הארץ כולה מוגדרת כאזור בחירה אחד.
קיימת הנחה שעל פיה “כללים וחוקים נועדו לשרת את מי שיצר אותם״; אין ספק כי הצעות לשינוי שיטת הבחירות לכנסת (לרבות הכנסת תיקונים לשיטה הקיימת) נועדו לשרת בדרך כלל את המחוקקים שיזמו אותן ואת מפלגותיהם. עם זאת, ראוי לבחון לעומק את המודלים התאורטיים, את הנימוקים ואת הטענות שעמדו מאחורי כל הצעה לתיקון ו/או שינוי השיטה ואת מקורות ההשראה של הצעות אלה. בפני הקורא ייפרסו, מלבד נוסח ההצעות שהוגשו, גם הרקע והנסיבות שבהם נולדו, השיקולים של יוזמי ההצעה לשינוי והנימוקים והטיעונים בעדה ונגדה, כפי שהוצגו במליאת הכנסת, בוועדותיה ובעיתונות המפלגתית של אותה התקופה.
בטרם אצלול לפירוט מבנה הספר ואסקור את המקורות שבהם הסתייעתי במסעי זה, חשוב לי לציין כי זה היה עבורי מסע מהנה ומרתק אל תוך נדבך חשוב של ההיסטוריה הפוליטית של ישראל; תהליך שבו נחשפתי למאבקים הרבים שנוהלו סביב שיטת הבחירות ולאחר מכן סביב הניסיונות להביא לשינוי השיטה וכן לנסיבות שהביאו לבסוף לגיבושה במתכונת שבה היא נהוגה עד היום.
מתוך המטרה לבחון לעומק את התהליכים שהובילו, בסופו של דבר, לגיבוש שיטת הבחירות בישראל, בכוונתי לסקור תחילה במבט תאורטי את השיטות מרכזיות לקיום מערכת בחירות דמוקרטית לבית נבחרים. במסגרת זו אעסוק בגרסאות השונות לשיטות הקיימות ברחבי העולם הדמוקרטי לקיום מערכת בחירות ובנסיבות ההיסטוריות שהובילו להתגבשותן. בהמשך אעסוק במורשת ההיסטורית של המוסדות הציוניים ומוסדות היישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי. כפי שעוד נראה, מורשת זו השפיעה באופן מובהק על שיטת הבחירות שהונהגה במדינת ישראל. במסגרת זו אסקור בקצרה את האירועים שהובילו את מייסדי המדינה לבחור דווקא בשיטה היחסית לצורך קיום מערכת הבחירות לאסיפה המכוננת, שהפכה סמוך לאחר הבחירות לכנסת הראשונה. לאחר מכן אסקור לעומק את תהליכי החקיקה שהובילו לגיבוש סופי של שיטת המשטר בשלוש הכנסות הראשונות, תוך התייחסות לשיטות החלופיות שהועלו על ידי חברי הכנסת מהסיעות השונות. בד בבד עם סקירת המאבק היצרי שהתנהל סביב שיטת הבחירות, אידרש בקצרה גם לאירועים שעמדו מאחורי עקרונות נוספים הנוגעים לאופן שבו נערכות הבחירות בישראל, ובכלל זה הזכות לבחור ולהיבחר, אחוז החסימה והנסיבות שהובילו להגבלות על תעמולת הבחירות. לבסוף אידרש לשאלות העולות ביחס לממצאים שהתגלו.
רוב ההכרעות שנפלו בעניין שיטת הבחירות לכנסת תקפות עד ימינו אנו. ניכר כי תקופה זו עיצבה באופן סופי את המודל שעל פיו אנו בוחרים עד היום את נציגינו בכנסת (למעט שינויים קלים, דוגמת ההחלטה להעלות כמה פעמים את אחוז החסימה ברבות השנים). על רקע הביקורת הרבה הנשמעת חדשות לבקרים על “השיטה״, חשוב מאוד לטעמי לעמוד על השיקולים שהנחו את “האבות המייסדים״ של המדינה המתגבשת בקביעת שיטה זו — הכול תוך מתן תשומת לב ראויה לחלופות שהוצעו ולנימוקים בעד ונגד שהושמעו על ידי הנבחרים בדיונים הסוערים שהתקיימו בנושא זה. הוויכוחים סביב שיטת הבחירות נמשכים עד ימינו אנו, ודומה כי השיח הציבורי והפוליטי על שיטת הבחירות המתאימה ביותר למדינת ישראל אינו עומד לפוג בשנים הקרובות. אף אפשר להעריך כי יימשך בעשורים הקרובים. מדובר בסוגיה שפנים רבות לה, והדיון בה מתנהל כבר מן הימים שבהם נוסדה המדינה.
לצורך המחקר הסתייעתי במקורות רבים. המרכזיים שבהם היו הפרוטוקולים של מועצת המדינה הזמנית ודברי הכנסת. נעשה אף שימוש נרחב בפרוטוקולים הרלוונטיים של ועדת החוקה, חוק ומשפט ובפרוטוקולים של דיוני ממשלת ישראל שעסקו בנושא. בכל הנוגע לסקירה התאורטית של שיטות הבחירה הנהוגות ברחבי העולם הדמוקרטי, נעזרתי בפרסומים פרי עטם של חוקרים מתחום מדע המדינה, ובראשם פרופ׳ אשר אריאן. לצורך כתיבת הרקע ההיסטורי, טרום הקמת המדינה, הסתייעתי רבות בכתביו של פרופ׳ יצחק גל־נור. בגוף המחקר הסתייעתי רבות במאמר פרי עטו של מורי ורבי, פרופ׳ גדעון רהט.
לאוטו פון ביסמרק, קנצלר גרמניה בתקופת הקיסרות הפרוסית, מיוחסת האמירה ש"חוקים הם כמו נקניקיות ולכן עדיף לא להתחקות אחר אופן יצירתם". יתכן בהחלט שביסמרק צדק בנוגע לייצור נקניקיות, אך אין הדבר כך ככל שהדבר נוגע למסע המרתק אחר התהליך שהביא היווצרותם של החוקים שהולידו את שיטת הבחירות הנהוגה עד היום במדינת ישראל. תהליך עליו אעמוד בהרחבה בספר זה.
