ניחוח דבלים נכתב מן הנשמה, בלי מסננים – שירה גולמית, חיה, כזו שהמשוררת עצמה מכנה: "חומר יהלום גולמי שלא עבר ליטוש". כל שיר בו נכתב ברגע של השראה, כמו התפרצות פנימית המבקשת מקום על הדף.
הספר בנוי כשערים; כל שער פותח עולם אחר, תחנה נוספת במסע החיים, ואחד מהם כואב במיוחד – שירי מלחמה. המילים נושאות צלקות שהזמן אינו מרפא, והשירים מבטאים מַשָׂא של המשוררת והן של הקוראות הקוראים.
"דבֵלים מיובשות" – שיר הנושא והלב הפועם של הספר – הוא דימוי פיוטי וביוגרפי כאחד. כמו דבלים התלויות על חבל כביסה, הנחשפות לשמש, לרוח, לסערות ולשלג – כך גם חייה של המשוררת עוברים ימי אור וימי חושך. לאחר ייבושן, הופכות הדבלים מתוקות יותר; כך גם האדם – יוצא מן הקושי כשהוא מצויד בעומק, בחמלה ובתובנות חדשות.
זהו ספר על כאב ועל ריפוי, על זיכרון ועל התחדשות. הוא מזמין אותנו לפתוח את השערים, להיכנס פנימה, לחוות את המסע ולגלות שגם מתוך היובש – צומחת מתיקוּת.
שוקי גוטמן,
העורך והמו"ל
אתי אדווה צדוק נולדה בקרית אונו הוותיקה. משחר ילדותה נהגה לקרוא, לאייר ולצייר. לאחר השירות הצבאי בחיל האוויר בסיני "התגלגלה" לשירות של שבע שנים בימ"ר תל אביב בתפקיד מודיעיני.
בוגרת קורס מנהיגות נשים בפוליטיקה. כאישה הלוחמת לצדק ולאחווה, בשנים האחרונות ערכה כתבות חברתיות במקומונים של זכרון יעקב והסביבה.
הכתיבה היא תחום מרתק ומפרה עבורה. כיום מתמקדת בכתיבה ובציור וכבר חולמת על הספר הבא.