“ניגשתי ל"ילדת הים" עם רעב לספרות היסטורית במיטבה. השם המבטיח, הכריכה ששידרה מסתורין בריטי פראי והעמודים הראשונים שהיו ספוגים בכתיבה יפהפייה, גרמו לי להאמין שמצאתי יהלום חדש. קיוויתי למסע פסיכולוגי עמוק בנבכי זהותה של אישה בשולי החברה של המאה ה-19, אך כגודל הציפייה – כך עוצמת ההתרסקות אל קרקעית הבנאליות.
תמצית העלילה
איזבל, אלמנה צעירה בקורנוול של 1805, חיה תחת צילה של טראומת אובדן וזהות עלומה. היא נקרעת בין חיזוריו האובססיביים והדוחים של קצין מכס נוקשה לבין עולמו המסתורי והמסוכן של ג'ק, בעל אחוזה המנהל חיי לילה כמבריח. מעל לכל אלה מרחפת אגדה מקומית על "ילדי ים" – מיתוס שאיזבל מנסה לפענח כדי להבין מי היא באמת.
גוף הביקורת: איפור יפה על פנים ריקות
אי אפשר לקחת מלינדה וילגוס את איכות הכתיבה שלה. מדובר בפרוזה חושית, עשירה ומלוטשת, שמצליחה להעביר את ריח המלח והערפל הקורני בצורה כמעט פיזית. אך כאן גם טמונה הבעיה: הכתיבה המופלאה משמשת כמניפולציה. היא מנסה לחפות על עלילה דלה, מופרכת ונוסחתית להכעיס.
הדמויות, שהתחילו עם פוטנציאל לעומק, השתטחו במהירות לכדי קלישאות של רומן רומנטי: הגיבור המיוסר והמגן, הנבל שהוא דמות שטוחה של רוע אובססיבי, והגיבורה שנגררת לתוך רצף אירועים צפוי מראש. הפער בין השפה הגבוהה לבין הקיטש העלילתי הפך את הקריאה מחוויה רגשית למאמץ אינטלקטואלי מתיש.
האכזבה הגדולה ביותר נשמרה לסוף. במקום קלוז'ר פסיכולוגי או היסטורי מעוגן במציאות, הסופרת בחרה בפתרון קל, מטופש ומנותק. האגדה המיסטית שנותרה תלויה באוויר לא הוסיפה עומק, אלא רק הדגישה את העובדה שמדובר בסיפור שטחי במסווה של יצירה איכותית. אין כאן "תהודה רגשית" ובטח שלא "ריסוק"; יש כאן בעיקר תחושה של החמצה.
נתתי 2 כוכבים רק בגלל הכתיבה היפה, שגם היא ממש נמאסה עלי ככל שהספר התקדם...
שורה תחתונה
אל תתנו למילים היפות להטעות אתכם. "ילדת הים" הוא רומן רומנטי בנאלי שמתחפש לספרות איכות. למי שמחפשת עומק היסטורי או מורכבות אנושית – מומלץ להמשיך להפליג לספר הבא.”