לנצח, עד הבוקר
בָּרְחוֹב שֶׁעָזַבְתִּי כְּשֶׁעָזַבְתִּי
אֶת הָעִיר
שַׁחַר עוֹלֶה עַל חֲנוּת הַסִּדְקִית,
עַל בֵּית הַקָּפֶה שֶׁעוֹדֶנּוּ סָגוּר,
עַל אֲתַר הַבְּנִיָּה הַסָּגוּר.
וּלְיַד דּוּכְנֵי הַמָּזוֹן הַמָּהִיר,
חוֹמַת הַבֵּטוֹן שֶׁגָּבְהָהּ כְּגָבְהִי
עֲדַיִן נוֹשֵׂאת אֶת תְּפִלַּת הַחֻלִּין
שֶׁהִכְמַנְתִּי בִּכְתָב זָעִיר:
"בְּשֵׁם הָאֲדָמָה שֶׁתַּחַת
תַּחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס,
הִשָּׁאֲרִי
וְחַבְּקִי אוֹתִי לָנֶצַח,
עַד הַבֹּקֶר".
על החיים ועל המוות. על עונות השנה המתחלפות במועדן. על ההיאחזות בקשר אנושי. על האפשרות שמתקיימים יופי ועדינות בימים של איבוד צלם. על המשאלה לחולין, בעוד המילה "עתיד" מפרפרת כזנב לטאה.
את ספרה השלישי, לנצח, עד הבוקר, החלה דנה גולדברג לכתוב באוקטובר 2023. הספר מורכב רובו ככולו משירים לאהובה, ומתחקה אחר קשר צעיר המתפתח לאורך ובצל המלחמה.
שירי הספר מתקדמים כרונולוגית עם מאורעות היום יום, מהרחובות הצרים של פלורנטין לוואדי שמול החלון הגדול בחיפה, שוזרים את החוץ והפנים, את האינטימי והקולקטיבי. השירים לא עוסקים במלחמה באופן ישיר, אלא מתבוננים באדוות שהיא יוצרת בנפשות.
גולדברג היא תסריטאית ובמאית קולנוע והדבר ניכר מאוד בכתיבתה. השירים כתובים כסצנות או כתמונות חזותיות, לעיתים בדיאלוגים ואף בעלילות זעירות, ובכולם המבט הוא נקודת מפתח.
דנה גולדברג, ילידת 1979. משוררת, קולנוענית ויזמית חברתית. בוגרת ביה"ס לאמנות המדרשה, מכללת בית ברל. ספרה הראשון אלמוגים כתומים ראה אור בהוצאת קשב לשירה (2011). ספרה השני שמש ישירה ראה אור בהוצאת לוקוס (2020). שיריה ראו אור בכתבי עת שונים. שימשה עורכת שותפה בכתב העת המקוון לשירה עברית דג אנונימי?. גולדברג יצרה שלושה סרטי קולנוע באורך מלא: אליס (2012), מות המשוררת (2017) ודבי היתה פה (2023).
