"כשהטלפון צילצל הייתי כבר מת מזה ארבע שעות", כך מתחיל הווידוי האחרון בקובץ הסיפורים העשיר של המחבר. עורך הדין פניגשטיין מנסה להחזיר לקבר בהר ציון גולגלות שגנב משם במילואים לפני מלחמת ששת הימים: לאבו-חסן, האופה מאסוואן, ממשיך לגרד ביד שאיבד במלחמת אוקטובר: הדוד יוליוס מזמין את המשפחה לסעודת "כל החושים", והילד מרקו-פולו נאלץ להתמסר לבריון השכונה בגן הציבורי: סבא אברם הכין אלבום משפחה מדומה מצילומים שקנה בשוק הפשפשים: עידו ורננה מתחילים את הערב הסוער שלהם בפגישה של מציאות מדומה במחשב. בקובץ הסיפורים מתאר המחבר בלשון עכשווית וקולחת, תמונות מימי המילואים והחבר'ה, השואה וגרורותיה, געגועים למשפחה שהיתה יכולה להיות ואיננה, זמן מחצית החיים שחלף, היצר שנשאר, הנעורים שעברו למישהו אחר, והבדידות, ששותפתו הנאמנה של הכאב. הגיבורים מחפשים שורשים ומוצאים ספקות, מטילים עוגן בזהות והיא מתבררת כבדויה, נתלים במציאות והיא מדומה. המתים של דק מתים יותר מפעם אחת. והחיים, חיים חיים של אי-מוות.