גרמניה
גֶרְמניה1 כולה2 נפרדת מהגאלים3 והָרֵיטִים4 וגם מהַפַּנוֹנִים5 על ידי הנהרות רֵינוּס ודנובה, מהַסַרְמַטִים6 והַדַּקִים7 על ידי פחד הדדי8 או על ידי הרים9. את השאר10 מקיף האוקינוס11, המחבק מפרצים רחבים ושטחי איים עצומים12 אשר זה מקרוב נודעו בהם כמה עמים ומלכים, שהמלחמה13 פתחה אליהם את הדרך.
הריינוס הנובע מהפסגה התלולה, אשר לא דרכה עליה רגל אדם, של האַלְפִּים הרֵיטיִים, מתערב אחרי נטייה קלה מערבה במי האוקיאנוס הצפוני14. הדנובה15, המתפרץ משיא הר אַבּנוֹבָּה16 המתרומם בנחת ולאט, עובר על פני עמים רבים עד אשר מתפרץ בשש זרועות לתוך הים הפּונְטִי17; השפך השביעי18 נבלע בתוך הביצות.
את הגרמנים עצמם חושב אני לילידי הארץ19 וכלל לא לתערובת של מהגרים ואורחים מעמים אחרים, יען כי לא ביבשה אלא באניות נסעו ובאו לפנים האנשים שביקשו להחליף את מושבותיהם ומכל שכן באוקיאנוס ההולך ומשתרע לבלי סוף, ואשר, אם אפשר לומר, עוין, אין מפליגים באניות מעבר לשלנו20 אלא לעתים רחוקות. ומי הוא האיש, שמלבד סכנת הים הנורא והבלתי ידוע, יעזוב את אסיה או את אפריקה או איטליה וישאף לגרמניה, שהיא בלי תואר מפאת אדמתה, קשה מפאת מזג אוירה, נוגה מפאת צְמָחֶיהָ ומַרְאֶהָ, אם לא שהיא מולדתו?21
מפארים הם בשירים עתיקים22, שזו היא דרכם היחידה לשמור על המסורת ודברי הימים, את האל טוּאיסטוֹ23 הנוצר מהאדמה, ואת בנו מַנוּס24, אבי העם ומייסדו; למנוּס מיחסים הם שלושה בנים ועל שמותם יקראו הקרובים לאוקיאנוס25 אִינְגֵווֹנים, האמצעיים26 הֶרְמִינוֹנִים, האחרים27 אִיסְטֵיווֹנִים. אחדים28 אומרים כדבר ודאי, דבר המותר בעניינים עתיקים, כי הרבה יותר היו הנולדים מהאל29 ולכן מרובים יותר הכינויים בעם: מַרְסִים30 גַמְבְּרִיוִיִים31, סְוֶבִּים32, וַנְדִילִיִים33, והשמות האלה אמיתיים ועתיקים; אולם, המילה גרמניה חדשה היא והתווספה לא מזמן. כי אלה שעברו ראשונים את הריינוס וגרשו את הגאלים ונקראים היום טוּנְגְרִים, נקראו אז גרמנים: ככה השתלט לאט לאט שם של השבט ולא שם העם, באופן שתחילה נקראו כולם מאת המנצח כדי להטיל אימה, אחרי כן קראו גם הם את עצמם בשם שהומצא, גרמנים34.
אצלם שהה, כפי שמזכירים35, גם הֶרְקוּלֶס36 ובצעדם לקרב מקלסים הם אותו ראשונה לכל האנשים הגיבורים. גם אלה להם שירים אשר במנגינתם, שהם קוראים לה בַּרְדִיטוּס37, מלהיבים הם את הלבבות ומנחשים מהמנגינה עצמה את אחרית הקרב העומד לבוא; כי מפחידים או מפחדים הם במידה שׁהֵרִיעָה המערכה ולא קול אנושי נדמה להישמע כי אם קול ענות הגבורה. רצוי ביחוד קושי הקול והמולה רצוצה, בשימם את השלטים לפיהם, בכדי שהקול ילך ויתגבר ויהיה לקול אדיר ונורא לסיבת ההד. גם את אוּלִיכְּסֶס38 חושבים אחדים שנתגלגל בנסיעתו רבת תעתועים ההיא, הארוכה והמפוארת באגדות, אל האוקיאנוס הזה ובא לארצות גרמניה ואַסְקִיבּוּרְגִיוּם39, היושבת על שפת הריינוס ונושבת עוד גם היום, נוסדה וקיבלה את שמה על ידו; אפילו מזבח מוקדש מאת אוּליכסס, אשר שם אביו לַאֶרְטֶס נקרא עליו, נמצא לפנים במקום הזה, ומצבות קברים אחדות עם כתובות באותיות יווניות40 עדיין קימות בחבל הגבול של גרמניה ורֵיטִיָה. את השמועות האלה אין בדעתי לא לחזק בראיות ולא לסתור: הרשות ביד כל איש, לפי הלך רוחו, לשלול מהן את האמון או לתתו בהן.
אנוכי מסכים לדעות האנשים41, האומרים כי עמי גרמניה לא נתקלקלו כלל על ידי התערבבות עם לאומים אחרים ושמרו את עמם כעם מיוחד וטהור ודומה לגמרי לעצמו42. ובגלל זה אותו מבנה הגוף מיוחד לכולם, עד כמה שאפשר במספר אנשים כה גדול: עיניים עזות ותכולות, שיער צהוב, גוויות גדולות וחזקות רק להתקפה43; לתלאות ולעבודות אין להם התמדה באותה מידה, ולא הסתגלו כלל וכלל לסבול צימאון וחום, אלא לקור ורעב לרגלי מזג האויר והאדמה.
הארץ, אף כי פניה שונים הם במידה מרובה, בכלל היא איומה ביערותיה או מגועלת בביצותיה44, רטובה יותר בחלקה הנשקף לגאליה ופתוחה יותר לרוח בחלקה הפונה לנוֹרִיקוּם ופַּנוֹנִיָה.45 פורייה היא בשביל זרעים46, כחושה בשביל עצי פרי47, עשירה במקנה48, אולם לרוב הוא דל במראה ואין לבקר גם הדרו או פאר המצח49. מתענגים הם על מספרם וזה להם הקניין50 היחידי והרצוי ביותר. כסף וזהב מנעו מהם האלים, מסופקני אם בחסדם או בחרונם. בכל זאת לא אומר בוודאות כי בגרמניה אין עורק מכיל כסף או זהב. כי מי הוא האיש אשר חקר?51 מרכוש ותשמישו אינם מושפעים ביותר. אפשר לראות אצלם כלי כסף שנתנו במתנה לציריהם או לאלופיהם בשימוש זול כעשויים חרס52. בכל זאת הקרובים53, לרגלי עסקי המסחר, מעריכים את הזהב ואת הכסף ומכירים צורות מטבעות אחדות של כספנו ומבכרים אותן, אך היושבים בפנים הארץ משתמשים באופן פשוט יותר וקדום בסחר החליפין54. הם מחשיבים את הכסף העתיק והידוע מזמן, עם שפה55 וצמד56. גם בוחרים הם יותר בכסף מבזהב, לא מתוך נטייה נפשית, אלא מפני שמטבעות כסף נוחות בגלל מספרן להשתמש בהן לקוני דברים רגילים וזולים57.
אמנם גם ברזל לא נמצא בשפע58, מה שאפשר להוכיח ממין הנשק שלהם59; מעטים המשתמשים בחרבות או ברומחים גדולים מאלה. הם אוחזים חניתות או בלשונם פְרַמֵאוֹת, עם ברזל צר וקצר, אך כה חד ונוח להשתמש בו עד אשר באותו נשק נלחמים הם, כפי שהמצב דורש, מרחוק או מקרוב. גם הרוכב מסתפק במגן60 ופרמאה, הרגלים יורים גם אבני קלע, איש ואיש רבות, וזורקים אותן למרחוק כשהם ערומים61 או לבושים מעיל קל. אין שום התגנדרות בקישוט62. רק את המגנים מסמנים הם בצבעים נבחרים. למעטים שריונות, רק ליחידים קסדה או קובע63. הסוסים אינם מצטיינים לא ביופיים ולא במהירותם, אבל גם אינם מלומדים לעשות פניות שונות כדרכם אצלנו64. הם רצים ישר או בפניה אחת לימין65, עד שהמעגל נסגר לבל יישאר איש מאחוריהם.
בכלל אפשר לחשוב, שהעוז הגדול ביותר אצל הרגלים. ומשום זה נלחמים הם בערבוביה66, כי מוכשרת ומתאימה לקרב הרוכבים מהירות הרגלים הנבחרים מבין כל הבחורים והם מעמידים אותם לפני המערכה. קבוע גם המספר67: מאה מאה מכל גוף וככה נקראים הם בפי אנשיהם ומה שהיה תחילה מספר, כבר נהפך לכינוי ותואר כבוד68. המערכה נערכת מפלוגות בצורת ראש־תור69. לסגת מהמקום, אם רק שוב ישוב אליו, נחשב לתחבולה ולא למורך70. את גופות אנשיהם מסירים71 הם גם כשהקרב שקול72. עזיבת המגן73 נחשבת לנבלה הגדולה ביותר ולמשולל כבוד אין הזכות להיות נוכח בפולחן או לבוא לאספת עם. ורבים אשר נשארו בחיים74 אחרי המלחמה שמו בחבל קץ לעלבונם75.
במלכים בוחרים הם על יסוד אצילותם, במצביאים על יסוד אומץ־רוחם76, ואין למלכים כח בלתי מוגבל או בלי מעצור77, והמצביאים מבכרים לפקד בכח דוגמתם מאשר בכח שלטונם, הן כשהם מוכנים לצאת למלחמה, הן כשהם יוצאים לעיני כולם, הן כשהם נלחמים בראש המערכה, בכח הערצה78. אגב, אסור להם להעניש עונש מוות79 או לאסור בכבלים, גם לא להלקות80, פרט לכהנים81, כאילו לא לשם עונש ולא בפקודת המצביא, אלא כאילו במצוות האל82, אשר לפי אמונתם שרוי הוא בין הלוחמים. ועל כן מביאים הם לקרב פסלים83 וסמלים84 ידועים שהוצאו מתוך החורשות85. הזירוז העיקרי לאומץ הלב הוא, שלא המקרה ולא אספסוף ארעי מהווים את הפלוגה או את ראש התור86, אלא אנשי הבית ושארי בשר, ובקרבת מקום87 נמצאים הנאהבים, במקום שנשמעה יללת הנשים, צריחת הילדים. אלה הם העדים הקדושים ביותר לאיש ואיש, אלה הם המקלסים החשובים ביותר; לאמותיהם, לנשיהם מוליכים הם את פצעיהם, ואלה אינן נרתעות מלמנות ומלבדוק את מכותיהם, גם מזון ודברי עידוד מגישות הן ללוחמים88.
*המשך הפרק זמין בספר המלא*
