לצאת מן הצדפה


לא רציתי להתעורר מן החלום.


ביקשתי שלא ינפצו את הצדפה שלי.


היה לי נוח ובטוח להיות מרגלית ופנינה מוגנת בתוך הצדפה.


עם הזמן עברתי שינויים.


התבגרתי והגעתי להמון תובנות.


כעת האבן רוצה לצאת מן הצדפה,


אל אוויר העולם.


כבר לא רוצה להיות סגורה,


כבר לא צריכה להיות מוגנת.


רוצה לחיות באגדות, להגזים בדמיונות,


לקבל השראות ולהמשיך לחלום חלומות,


להתפתח ולצמוח,


לכתוב על עצמי ועל חיי,


כדי שהאבן תבהק ולא תשחק.


מי יבין איך לגשת אל הלב שלי?


ספר שירה הראשון של המשוררת מרגלית ידור צרפתי


מוסיף למדף השירה הישראלית הצעירה


קול רענן המתייחד בישירותו, בכנותו ובהומור העצמי שלו.


קול שמסוגל עדיין להביע שמחה אמיתית,


אך אינו משתתק גם בתחנות היותר קשות של החיים.


המילה כאב, כאב הלב, מופיעה רבות בכתיבה,


אך למרות זאת שומרת על מידה של אופטימיות,


מקרבת אותנו אל הזולת


ומאפשרת לנו לסלוח לעצמנו ולאחרים.


כך אנחנו נרפאים.


מרגלית - ראשי תיבות


מכל צלילי המוסיקה העולים מן הארץ, זו שהגיעה אל הרקיעים


הגבוהים ביותר היא הלמות של לב אוהב (הנרי וורד ביצ'ר).


ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך, כי הוא חלקך


בחיים ובעמלך, אשר אתה עמל תחת השמש (קהלת ט', ט').


גם אם יש פנס ולהב אש, ירח וכוכבים ושמש לתת לי אור – כל עוד


לא אביט אל שתי עיניך, רק לילה שחור מסביב (בארטרארי).


לעולם יהיה אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך


ביתו של אדם, אלא בשביל אשתו (בבא מציעא).


יש בכוחה של האהבה לתת ברגע אחד, את אשר עמל


ויגיעה יוכלו בספק לתת בשנות דור (גיתה).


תלולית החול שמש רותה, על תלולית החול- אני ואתה, ובלב- אושר שלו.


חצאי צבעים, חצאי קולות, לא צריך לשאול, לא צריך לענות, הבט, הקשב.


העבר ידך על חלקת שערי. בלב- אושר שלו, צרי (רחל "אושר שלו").