...לורד לנגפורד לא ראה את החרב, רק סערה סגולה שאפפה את הזר ולאחריו אותו. בהתפרצות הראשונה נשברה חרבו של הלורד באמצעה, שבב ברזל הניתז ממנה כמעט ומנקר את עינו השמאלית. בהתפרצות השנייה כבר שכב לורד לנגפורד על האדמה החשופה, מתבוסס בשלולית דם הולכת וגדלה. כל המחזה לא ארך יותר מהזמן שבין שאיפה לנשיפה. הלורד, שחייו ניגרו ממנו במהירות, צרח בייסורים. גופו בותר במספר מקומות והכאב היה עז מכדי לכלאו. הזר קרב אל הלורד המפרכס לרגליו ללא שליטה, ובהינף חרב ערף את הראש המצווח. לא היה זה אות לרחמים או קוד של כבוד בין לוחמים, כלל וכלל לא. הצרחות האיומות פשוט הכאיבו לאוזניו הרגישות והוא ביקש להפסיקן. רגע עוד הביט בלורד הערוף, ואז הרים מבטו והסתכל בששת החיילים שעמדו מולו בברכיים פקות, המומים. הם נראו מוכנים להגיע להסדר כלשהו, וליתק דיוק לכל הסדר שהוא. "אין ברירה", נאנח והסתער על השישה." (כפירה).
פנטסיה עתירת קרבות, הרפתקאות ותשוקות, פרי עטו של אמן החושים הראל נמרוד, פותחת עידן חדש בספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני בישראל. מהרגע בו תקראו את העמודים הראשונים בספר,
תלכדו בכבלי הקסם ותצטרפו למסע שסופו לא ידוע.
