אהבת ציון של אברהם מאפו נחשב הרומן העברי הראשון. הספר יצא לאור בליטא ב-1853, במימון הסופר.
עלילתו מתרחשת בתקופת בית ראשון ומגוללת סיפורי אהבה הנפרשים על פני שני דורות. זהו סיפור אהבה אידילי על רקע תקופת הזוהר של ממלכת יהודה, כתוב בלשון מקראית מליצית. הספר היה נפוץ ביותר ועורר כיסופים וגעגועים לארץ-ישראל. ניכרה לו השפעה עצומה על הנוער העברי, שהיה זה מפגשו הראשון עם טקסט חילוני הכתוב בעברית. הוא הדגים את האפשרות להשתמש בשפה המקראית גם לתיאור חיי היומיום והגביר את זיקת קוראיו לארץ ישראל, דבר שהשפיע על התנועה הציונית בשנים שלאחר פרסומו. בין גדולי האומה שהזכירו ספר זה כמקור השראה לפעילותם הציונית נמנה אף דוד בן-גוריון.