ילדתי תינוק מת. יחד איט גם חלק ממני מת. גור קטן יפה, דומה לנו ולילדנו...
מי שחוותה לידה שקטה לא מצליחה לתאר במילים את התחושות ברגעים הללו.הגוף לא מבין שמשהו השתבש ומייצר חומרים לקבלת תינוק חי,ולעומת זאת הנפש היודעת מרוסקת ונלחמת בגוף בחורמה.
לרגעים הרגשתי שגם אני הולכת להיעלם יחד עם התינוק שלי...
שבנו הביתה בראש מושפל, אני זוכרת את הצעדים הראשונים מחוץ לבית החולים, מתבוננת על העולם, על האנשים שצועדים לצידי ומולי,
ועל כך שאף אחד לא יכול לדמיין את מה שזה עתה עברנו"
(מיה גרונר שמאי)
כל השקט הזה,הריק שנשאר בתוך הרחם,האין שנשאר בידיים בבטן,
ואין מה לומר ואיך לבטא.רק השקט החזק שצורח ומבקש שמישהו פה
יפר אותו ויבכה.יבכה כדי לקבל נשימה, כדי לפתח ריאות זעירות,אז
אני בוכה כדי לפתח ריאות חסרות,להתמלא שוב,להצמיח,לצמוח
לראות את הטוב והאור שמתחיל שוב מחדש
(מאיה כהן)
בספר זה,מתארים הכותבים והכותבות שלנו באומץ ובגילוי לב את
נפשם,פותחים צוהר לסערת הנפש המתחוללת בעקבות לידה שקטה
ומנפצים בעזרתן של המילים את השקט הרועם.
הספר מהווה נקודת מפגש בין הזוויות השונות של ההתמודדות היום
יומית עם האבל השקוף בצורה אמיתית וכנה.בליל שלם של רגשות
עוצמתיים ורגעים מכוננים.
עמותת ניצוצות ענבר מולדה מחוך כאב הלידה השקטה והאובדן האישי והמשפחתי של ביתנו ענבר. במשך תקופה ארוכה תחושות העצב
והכאב התמקמו עמוק בתוכי ולא היה נראה שיעזבו אי פעם.
עם הזמן,התחושות הקשות פינו מקום לצמיחה לצד הקושי ולעשייה,
וברגע משנה חיים החלה קורמת עור וגידים מעטפת ניצוצות של שקט
כדי להכיר בכאב,לתמוך ולהאיר או את ניצוצות השקט.
מאחלת לכולנו שנדע לחבק את את החיים.
באהבה גדולה
אלה נוימן | יו"ר עמותת ניצוצות ענבר