אזהרה


האירועים בספרון זה מתרחשים לאחר אירועי המושכת בחוטים. לחוויית קריאה מיטבית, מומלץ להתחיל בקריאה מהספר הראשון בסדרה.


כמו כן, הספרון מכיל תיאורים של כאב פיזי ונפשי, ניתן לדלג על קריאתו ולהמשיך לספרים הבאים בסדרת נפילת המסדר.


בן הלבנה


הכאב האדיר שאחז בלואי גבר עם כל רחש שתקף את אוזניו.


שריקות הרוח מחוץ לחלונו, הלחישות מהמטבח, ציוצי הציפורים שבחצר — כל אלו פילחו את ראשו, שלחו דקירות חדות בגופו.


הוא שמע הכל, אז מדוע לא הבין דבר? מוחו ניסה להשליט סדר בהמולת הקולות, מקפיץ בעיני רוחו אינסוף מחשבות וזיכרונות.


למשמע חריקת גלגלי מרכבה בחוץ, בדמיונו הבזיקה מייד המרכבה ששכר הֵרְבי בהגיעם לעולם הזה. הסדר המדויק שבו צריכות לשבת מחברות סבו בכרכרה של רוז. המעיל הנטוש בכניסה אליה.


"— המצב של פיטר..." לחישתה של אנג'לה צרבה את אוזניו, ומייד הוא ראה את פיטר בחגיגות הגמרדין, אוכל בשר בידיים מפוחמות.


לואי לא הצליח להקשיב לסוף המשפט לפני שגם שמו של דון עלה בשיחה. ופתאום חברו שוב שכב על האדמה הרטובה, חיוור וחסר נשמה.


בן הלבנה שאג בכאב, כשהנפילה החלה ללחוש גם על הילה.


מה עובר עליו? למה הוא לא מצליח לעצור את השטף? למה הכאב לא נגמר?


זיכרון קולו של סבו ענה למחשבותיו — "ייקח בערך חודש ומעלה של כאבי תופת עד שהכוחות יתאחדו עם גופך."


נכון, שחרור הכוחות.


השליטים הגדולים שחררו את כוחותיהם, מעניקים לכל אחד מהנפילים הצעירים יכולת ייחודית. הכוחות תוקפים כעת את גופם עד שייטמעו בתוכם.


אבל כמה זמן כבר עבר? הוא יכול היה להישבע שעברה שנה תמימה של עינויים, אך אולי עברו רק ימים בודדים.


עורפו בער במיוחד, מזכיר לו את מגע היד הקשה והקרה שצרבה לגופו את הגורל הזה.


נערת החלומות. המדאם. המורישה הגדולה שלו אשמה בהכל.


הבזקים של ביקורים באור הירח המלא מילאו את ראשו... ולפתע יללת חתול חשמלה את אוזניו, ומחשבותיו המשיכו הלאה.


ככל שהתקדם החודש האיום ההוא, השתכללו השיטות של בנות משפחת סמרקש.


מהרגע שרוז הבינה שמה שמכאיב ללואי היה הקולות, הן עשו כל שביכולתן לצמצם אותם. רוז הציבה חומת אוויר מסביב לבית כדי לחסום כמה שיותר רעשים, השתיים ישבו הרחק מהנפיל וזזו בין החדרים בתנועות חרישיות.


ג'ק, החתול שלואי שב עימו מהרנס, היה מעט פחות מתחשב. הוא חש שחברו הטוב סובל. לכן בילה שעות ארוכות ביללות ובניסיונות להעיר את בן הלבנה, מחמיר את הצרחות שמילאו את הבית.


"אז כשג'סטין אמר שאימהות של נפילים סובלות לא מעט, אני מניחה שהוא התכוון לזה," לחשה את'לינה בתסכול, כשרוז הניחה מולה קערה מלאה.


למרות הכל, את'לינה לא הצליחה להציל את בנה מהסבל הכרוך במסדר הנפילים.


"הוא לא הראה לך את הרגעים האלו?" אנג'לה חייכה במרירות כשהתיישבה לצידה לשולחן האוכל.


את'לינה הנידה בראשה לשלילה. היא ידעה שאחרי כל הסבל הזה, בנה יקבל יכולת ייחודית רק לו. בדיוק כמו אביו וסבו לפניו.


הכוח של ג'סטין היה לשחזר רגעים מהעבר.


במגע יד, היה לוקח אותה ליום בו התאהב בה, לאירוע משעשע שקרה לו אתמול במרפאת החיות ולרגעי ילדות תמימים בפארק.


לעיתים לא היה טורח להסביר את השחזורים או להוסיף מילים, רק מרפרף באצבעותיו על ידהּ ומחזיר אותה איתו.


אך הוא לא אהב להראות לה את הצדדים הקשים של החברות במסדר הנפילים. הוא חשב שהכאב של אימו ושלו, אחרי שאיבדו את אביו, היה דוגמה טובה מספיק.


לצערה, את'לינה למדה מאז את המחיר על בשרה.


ג'סטין נעלם ולקח עימו את הקסם מחייה.


"כן, לזה הוא התכוון כשדיבר על הסבל של האימהות," נאנחה רוז, "אבל לפחות גילינו בערך מה אמור להיות הכוח שלו, לא?" הפנתה את שאלתה לנפילה, "עם ג'סטין זה היה הרבה פחות ברור."


רוזלין סמרקש הייתה למודת קרבות, שום דבר כבר לא יוכל להפתיע אותה במסדר הזה.


"זה קשור לשמיעה, אבל את זה ידענו גם קודם," ענתה אנג'לה בלחישה רמה שהגבירה את הצרחות מהקומה העליונה.


"אלו הרגעים שבהם אני הכי מתגעגעת לויל..." נאנחה רוז בחוסר אונים.


אילו החיים היו מתנהלים כפי שהיו אמורים, ודאי היו יושבים כאן ארבעתם יחד. לואי ויליאם היה מרגיע את כולם בנוכחותו השקטה והרגועה, ג'סטין היה מקפיץ את הרגל בחוסר סבלנות על הספה. הגברים בטח היו מחליפים מבט ארוך ונטול מילים, שאומר הכל.


"הוא יכול היה לבדוק מה הכוח של לואי?" תהתה את'לינה.


רוז הנידה בראשה כשאנג'לה ענתה, "הוא לא שלט בהבזקים, אבל ברגעי לחץ היה נוטה לקבל אותם יותר. אולי הוא היה מקבל תחושת בטן כלשהי."


הכוח של לואי ויליאם היה הבזקי חזיונות מהעתיד, מתנות קטנות מהמדאם.


"ואיך יתר הילדים מתמודדים?" שאלה את'לינה בהיסוס.


אנג'לה החלה לפרט בקצרה על כל אחד מהם.


בניגוד ללואי הצעיר מעליהן, רוז לא קלטה דבר מהסברי הנפילה. הסבתא שקעה לרגע בעולמה הפנימי.


כמה התגעגעה לעצירות הפתאומיות האלו באמצע היום, כשבעלה קיבל חיזיון נוסף, וללחישות שבאו אחריהן עם פיסות עתיד מרתקות.


אבל לואי ויליאם לא היה שם בשביל לחזות עתידות.


וג'סטין לא היה שם בשביל לחזור אחורה בזמן.


ולואי ג'סטין סמרקש שצרח בחדר השינה נותר תקוע בהווה המקולל הזה, עוד נצח אחד לפחות.