*
סרטון מס' 1 - לחצו כאן
אורן סמדג'ה
סיפור חיי - מרתון הג'ודו
הקדמת המחבר
סרטון מס' 2 - לחצו כאן
אורן סמדג'ה, החל מלמטה, מהשלב הנמוך ביותר. מסלול מרתון הג'ודו של ילד נחוש מאופקים, עיירת הפיתוח הדרומית, שהחל את צעדיו בחוג הג'ודו של אביו מוריס סמדג'ה, שהתנהל במקלט הטחוב השכונתי. הילד הקטן נדבק בחיידק הג'ודו, שהיה דרך חייהם והשקפת עולמם החינוכית של משפחת סמדג'ה. מגיל חמש סומן אורן כפורץ דרך, שעבר לאורכו של כל מסלול המרתון הקשה והארוך החל מהמקלט באופקים ועד לשיאו כספורטאי ג'ודו, העומד גאה על הפודיום האולימפי בברצלונה כשמדליית ארד אולימפית היסטורית יוקרתית ובוהקת תלויה על צווארו.
אורן סמדג'ה, מחזיק בשיאי ההישגים בענף הג'ודו, כספורטאי וכמאמנם של אלופים, שתה בצמא ובשקיקה את דרך החינוך ואורח החיים שהרביצו בו הוריו חיה ומוריס סמדג'ה. הורים קשיי יום ומלאי אמונה שהקפידו לנטוע את חלומם בילדיהם, ובמיוחד בילדם הקטן והשאפתן. מוריס סמדג'ה האב, המאמן ומנטור הג'ודו האישי נטע את החלום. משה פונטי, התלמיד שלו, המאמן והשותף למסלול המרתון הארוך – נתן את האמונה וטדי קפלן, מאמן הכושר נטע בו את הדרך והמשמעת. השלושה האמינו כי בידם ובכוחם מונח מי שיוביל את הג'ודו הישראלי ויביאו למחוזות בינלאומיים שהיו עד אז רק חלום רחוק. אליהם התחבר באחת, ניל אדמס מדליסט ואלוף אולימפי, עולמי ואירופי ושיאן מדליות בריטי, שהפך לדמות נערצת בעיני אורן.
ספק אם בעתיד הקרוב כמו גם בשנים הקרובות, תהיה דמות נוספת נערצת ומוערכת בענף הג'ודו הישראלי, שתצליח לשבור את שיאי הישגיו של אורן, הג'ודוקה והמאמן הצנוע והנחבא אל הכלים, זה שלנגד עיניו רואה רק את המשך העברת משנתו של מוריס סמדג'ה, מנטור הג'ודו להשגת היעדים ולכיבוש פסגות והישגים חדשים.
אורן סמדג'ה מהווה מודל, השראה וחיקוי לדמות אופטימית, צנועה ומלאת חן, כזה שדבריו נשמעים בשקט, אך הם נוקבים וברורים. דמות מופת וסמל, אב רוחני למאות ואלפי ילדי ג'ודו, חולמי חלומות שהפכו למציאות. מקצוענות מושלמת לצד עזרה ואהבת הזולת, סמל למנהיגות, צניעות וחוכמת חיים, חינוך לסובלנות, אחווה וחברות אמת ללא גבולות וללא תנאים.
זכות גדולה נפלה בחלקי לצלול ולהישאב לתוך סיפורי חייו מלאי ההשראה והאופטימיות של אורן סמדג'ה. זה שמנהיגותו ומקצועיותו הולכים בכפיפה אחת עם אישיותו הנעימה, המצליחה למשוך אליה כמגנט רב עוצמה את הסובבים – ספורטאי ג'ודו צעירים החולמים בתחילת דרכם, מובלים עד להשגת היעד והפיכתם לספורטאי על של הג'ודו, כאלה שהולכים אחר מאמנם, מנהיגם ומורה הדרך שלהם עד לפודיום המנצחים כלא מאמינים.
שנתיים של מפגשים המספרים ומתארים את תחנות חייו של אורן סמדג'ה מיום הולדתו באופקים, מסלול חייו הארוך מהמקלט הטחוב והקטן, דרך מועדון האלופים בבאר שבע, מכון וינגייט, אליפויות ישראל, אליפויות אירופה, אליפויות עולם, אולימפיאדות ועד העמידה על במות המנצחים במאות אליפויות וטורנירים בינלאומיים יוקרתיים, כספורטאי ג'ודו מצליח ואיכותי וכמאמן ג'ודו מקצוען, אהוד, אהוב ומיוחד.
חוט מקשר מחבר בין כל תחנות חייו של הג'ודוקה, הספורטאי השאפתן, בעל תכונות צנועות של מנהיג אהוב, השמורות לטובים שבינינו. אורן סמדג'ה אחד מאותם מובחרים.
כאן המקום להודות לשותפים לדרך שניאותו למפגשים, חידדו את זיכרונם ובעיקר התאמצו, וזרמו עם סיפורים ייחודיים שלא סופרו עד עצם היום הזה על פורץ הדרך, ותחילת התפתחותו של הג'ודו הישראלי – ענף הספורט ההישגי והמצליח ביותר בישראל.
מעל לכל, תודה, הערכה והערצה עמוקה למוריס סמדג'ה, העולה מתוניס, המחנך, המאמן ונושא לפיד הג'ודו בישראל. האיש המיוחד כל כך שחלם בגדול, חלף על פני כל המשוכות שעמדו בדרכו, ניפץ את כל תקרות הזכוכית, האמין, והצליח בענק להביא ולהנחיל את תורת הג'ודו למאות אלפי ילדים, מבית היוצר של ד"ר ג'יגורו קאנו, המחנך וממציא תורת הג'ודו היפני ועד לכל מועדון ג'ודו ובית בישראל.
תודות והערכה עמוקה לאורן סמדג'ה, למשה פונטי ולמאמני וספורטאי הג'ודו האולימפיים על ההסכמה, האמון והסיוע בכתיבתו ובהבאתו של הספר למקום הראוי לו. תודות לכל השותפים והמסייעים, מספרי הסיפורים, ההורים מוריס וחיה סמדג'ה, האחים והאחיות לבית משפחת סמדג'ה, החברים ממסלולי חייו של אורן סמדג'ה – פורץ הדרך.
תודה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי להוציא תחת ידי את הפרויקט הספרותי הייחודי כל כך, המספר את סיפורו של אורן סמדג'ה, האדם והחבר האהוב, הכול כך מיוחד, צנוע ומוערך.
מוטי אקסמיט,
ינואר 2023
פרק א'
סיפורו של אלוף
"בְּעוֹדִי מְשַׁלֵּב אֶת כָּל הַיִּתְרוֹנוֹת שֶׁלָּמַדְתִּי מִמִּגְווָן הָאַסְכּוֹלוֹת,
וּמוֹסִיף אֶת הַהַמְצָאוֹת וְהַגִּלּוּיִים שֶׁלִּי,
הָגִיתִי שִׁיטָה חֲדָשָׁה שֶׁל חִנּוּךְ גּוּפָנִי וְאִמּוּן מֶנְטָלִי,
הַמְּאַפְשֶׁרֶת גַּם לְנַצֵּחַ בְּתַחֲרוּיוֹת."
ד"ר ג'יגורו קאנו, אבי תורת הג'ודו
סרטון מס' 3 - לחצו כאן
מסלול חייו ועתידו של אורן סמדג'ה, המדליסט האולימפי היה ידוע מראש. הילד הקטן של משפחת סמדג'ה נועד לגדולות. הג'ודו הוגדר כמרכז החיים בבית המשפחה הצנועה משכונת דדו שבאופקים, עיירת הפיתוח הדרומית. עיירה שקלטה אליה עולים חדשים ממדינות צפון אפריקה, שטופי ציונות ואהבת ארץ הבחירה ביחד עם משפחות עולות חדשות ניצולי השואה שנהרו בהמוניהם ממדינות מזרח אירופה. הם חיפשו ומצאו חיים חדשים בארץ הקודש.
אורן, האחד לפני צעיר ילדיהם של מוריס וחיה סמדג'ה, חי חיי ילדות מלאים. המשפחה המורחבת ששת הילדים וזוג ההורים, חיו סביב חלומו של אב המשפחה שביקש להטמיע בארץ הקודש את תורתו ואמונתו של מחנך יפני שאליו התחבר. חלומו של מוריס סמדג'ה היה להוביל ספורטאי ג'ודו ישראליים צעירים שחלמו איתו את החלום לצאת מהמקלט הקטן בשכונה קשת היום של אופקים ולהתקדם איתו כל הדרך עד לפודיום המנצחים באליפויות ג'ודו בינלאומיות.
אורן סמדג'ה ספג את האווירה הביתית, את המקצוענות והאהבה לג'ודו כדרך חיים. תורה עתיקת יומין שהחלה בשנת 1882. תורתו של ד"ר ג'יגורו קאנו משכה אליה את מוריס סמדג'ה.
אמונתו ודרכו של ד"ר קאנו יליד העיר מיקאגה שביפן, גרסה כי דרך הג'ודו יוכלו ילדים לפתח כישורים מנטליים כמו: כושר, התמדה, שאיפה למצוינות, כבוד, סובלנות, יכולת קשב וריכוז.
ענף הג'ודו נכנס למערכות החינוך ביפן ולאורח החיים הנלמדים בבתי הספר ובאוניברסיטאות היפניות, ומייד הפך להיות לחלק בלתי נפרד מתוכניות הלימודים, התרבות ואורח החיים ביפן. עם השנים יצא הג'ודו מגבולות יפן והפך להיות פופולרי יותר ויותר גם ברחבי העולם.
הילד הצעיר של משפחת סמדג'ה נמשך לתורתו של המייסד וממציא הג'ודו היפני, תורה ודרך חיים שהרביץ בו אביו. אורן סמדג'ה חיפש את דרכו להתבלט ולהוביל: "כילד קטן, אני זוכר את עצמי רק עם הג'ודו שהיה מרכז החיים בבית הקטן שלנו השוקק חיים. אבא מאמן הג'ודו, אימן את אחיי ואחיותיי הגדולים ממני בכמה שנים. אני זוכר את השיחות שהתנהלו סביב שולחן השבת עם אבינו כשדיבר על תזונה נכונה, תחרויות עתידיות, תחרויות שהאחים שלי חוו יחד איתו. כל המשפחה חוותה את הג'ודו וניהלה את חייה סביבו. הסתכלתי בהערצה על אחיי ואחיותיי וידעתי כי המסלול שלי יהיה מסלול דומה של תחרויות, חוויות והסיפורים שהם סיפרו. רציתי להיות חלק בלתי נפרד מהסיפורים שלהם ולספר בעצמי את הסיפורים שלי. כילד לא נחשפתי לחוויות שאחיי ואחיותיי חוו. הייתי הילד הקטן האחד לפני צעיר האחים עם אחים ואחות. כשאני נולדתי אחותי הייתה כבר עלמה צעירה כבת 15."
ימיו הראשונים של אורן סמדג'ה במקלט הקטן באופקים אצל מייסד ענף הג'ודו הישראלי, הוטמעו באישיותו: "אני זוכר את ימיי הראשונים בחוג הג'ודו אצל אבא שלי המאמן. החוג התקיים במקלט השכונתי באופקים. אני זוכר את האימונים שנערכו פעמיים בשבוע. הם היו מלאי ריגושים והמתנה דרוכה בציפייה לאימון הקרוב. אני זוכר את אליפויות המועדון, את השלבים הראשונים שלי כילד שרק החל לחוות את הריגושים והמשמעויות של תחרויות מקומיות בהן השתתף המועדון הקטן מהמקלט השכונתי. נפשי המריאה אל על כשחוויתי את הסיפוק בעקבות זכייה ראשונה במדליה. לראשונה הרגשתי הרגשת ניצחון אדירה שליוותה אותי בתחרויות הקטנות האלה. תחרויות שעיצבו את אישיותי וסללו את תחילתו של המסע הארוך שלי בספורט הג'ודו. לא הייתי הכי טוב, לא הייתי מהבולטים בחוג הג'ודו. אני זוכר שכיוון שהייתי בנו של מוריס המאמן, תמיד הייתה לי הרגשה של מחויבות יתר ותשומת לב גבוהה שזכיתי לקבל מקהל ההורים שהגיעו לצפות בתחרויות הג'ודו השכונתיות."
סרטון מס' 4 - לחצו כאן
חיה סמדג'ה היא הרוח החיה המחברת את המשפחה המלוכדת, הצמודה כל הדרך למוריס מוביל הלפיד. אשת חיל, התומכת במוריס הבעל ואבי המשפחה שחלם בגדול, לראות את אורן בנו הקטן מגשים את חלומו שלו: "אורן החל להתעניין בג'ודו כבר כשהיה ילד קטן בן ארבע. לפניו היה זה חגי אחיו שהתאמן. אורן ממש אהב את חגי שהיה כל עולמו. זה חיבור חזק ומיוחד בין שני אחים. חגי היה בג'ודו ואורן הקטן היה הולך אחריו ונצמד אליו. לחגי זיכרונו לברכה, הייתה גמישות מיוחדת כזו שלא ראיתי אצל אף לא ספורטאי ג'ודו אחר מכל אלה שבאו למועדון הג'ודו של מוריס. מכאן שאב אורן את התשוקה שלו לג'ודו, הוא רצה להיות כמו חגי. בתחילת דרכו חגי היה עושה תרגילי ג'ודו על הכביש, כדי שאנשים יראו מה זה ג'ודו, מעולם הוא לא קיבל מכה או חבטה מיותרת. אורן כאחיו הקטן רצה להיות כמו חגי, הוא היה הולך לאט ומחקה את צעדיו.
"באליפות הראשונה, התחלתי להרגיש את אורן - גם הוא נכנס לג'ודו. היו כל כך הרבה אליפויות ואורן החל להתמקד בג'ודו על חשבון עיסוקי ספורט אחרים שבהם היה משתתף. מוריס פיתח את הג'ודו בעיר באר שבע והשקיע במועדון את מירב זמנו ומרצו. לאחר מכן הגיעו אנשי תל אביב שבאו ללמוד ממנו את סודות הג'ודו כפי שהוא לימד את האלופים במועדון שלו. עד לאותה תקופה שבה מוריס פתח את מועדון הג'ודו והחל ללמד את תורת הג'ודו בישראל, לא היה מספיק מידע על ענף הספורט המיוחד הזה, תורתו של מחנך הג'ודו היפני. אליפות ישראל הראשונה התקיימה בבאר שבע. אורן בלט מאוד באליפות הזו שבה הוא הציג יכולת גבוהה שהדהימה את כל אלה שטרחו והגיעו להשתתף באליפות הראשונה. כולם בלטו כל הבאר שבאים בלטו."
אורן החל את אימוני הג'ודו השבועיים ומתחילת השתתפותו בקבוצת ילדי גילו, ניתן היה לזהות את הפוטנציאל החבוי בו. אורן בעל הכישרון בביצוע התרגילים, התקדם מהר מאוד ומכאן שהחלה היוועצות מקצועית לקדמו לקבוצת אימון ג'ודו גדולה ובוגרת יותר.
הרגע הגיע – אורן סמדג'ה החל לצעוד את צעדו הראשון על המסלול: "כבר בשנותיי הראשונות בתחום הג'ודו, ניתן היה לראות את הכישרון שהפגנתי בביצוע התרגילים. אט אט הגעתי לשני אימונים נוספים שהתקיימו במועדון המיתולוגי של "הפועל נעורים באר שבע". מהמועדון הזה הגיעו לאוזניי כל הסיפורים שסיפרו אחיי ואחיותיי, שכיכבו במועדון המיתולוגי. בגיל 12-11 מצאתי את עצמי מקבל שעות אימון נוספות מעבר לשני האימונים שבהם השתתפתי במועדון. פעמיים בשבוע הגעתי למועדון בבאר שבע, לטובת אימוני ג'ודו מתקדמים לגילי. מייד עם סיום יום הלימודים, החלה בבית התארגנות מהירה של ארוחת צוהרים והכנת תיק אימונים. אני ישבתי בסלון הבית והמתנתי שאבא יחזור מעבודתו בחברת סולל בונה במתחמי חברת החשמל בבאר שבע. אבא מוריס ואני סעדנו יחדיו את ארוחת הצוהרים ומייד יצאנו יחד כדי למלא את שעות התחביב של אבא בשעות וביום הארוך שנאלצתי לעבור."
בית משפחתו של מוריס סמדג'ה סבב כולו סביב פעילויות הג'ודו של נושא הלפיד, כך גם ילדיו שנדבקו כולם בחיידק הג'ודו של אביהם. שישה ילדים כולם מוצלחים, התחנכו כולם סביב חלום תורת הג'ודו של אביהם. אורח החיים ותורת ד"ר ג'יגורו קאנו היפני, הוטמעה באישיות ילדי משפחת סמדג'ה והפכה להיות חלק בלתי נפרד מדרך חייהם וחינוכם. עובדה היא כי כל ילדי המשפחה יצאו ספורטאים ומחנכים. את התהליך ארוך השנים שימרה בקנאות חיה סמדג'ה אם המשפחה: "הייתי טוטאלית בבית. לא היה לי כלום מעבר לחינוך והטיפול בילדיי ובדרך שיש לעשות על מנת שהם יצליחו בג'ודו ולא פחות מכך, יצליחו בחייהם. עשיתי את הכול על מנת שיצליחו גם בלימודים. לאורך כל הדרך הקפדתי לומר להם, כי הם צריכים גם ללמוד וגם לעשות ולהצליח בג'ודו. לא הייתי אישה שיוצאת לבלות או מבזבזת את זמני בכלום, לאורך כל שעות היום הייתי רק איתם, עסקתי רק בניהול הבית ובחינוך הילדים. גם אני שאפתי לזה, גם אני נשאבתי לחלום הג'ודו של מוריס, גם אני אוהבת הצלחה. כולם למדו ג'ודו, גם הבנים גם הבנות, כולם."
הג'ודו הוא דרך חייהם של בני הזוג מוריס וחיה סמדג'ה. חלום הג'ודו שנולד בתוניס, החל להתגשם עם עלייתם לארץ הקודש. מוריס התוניסאי השאפתן הצעיר ראה בג'ודו דרך לחינוך המונים, דרך של סובלנות, שלמות ודיוק, שלום ואחווה.
אירועי מלחמת העולם השנייה אותם חווה מוריס בעיר הולדתו בתוניס, השפיעו משמעותית על אורח חייו ואשתו הצעירה שהצטרפה לחלומו בהיותה נערה צעירה כבת 17. חיה סמדג'ה ראתה והפנימה עם דרכו של בעלה והשלימה עם העובדה כי חייה יתנהלו סביב חלומו ודרך חייו וחינוכו של הבעל הצעיר איתו תחלוק את חייה: "זו דרך החיים שלנו. לתפישת עולמנו, כשבן אדם שאפתן, אז הוא חייב ללכת ולעשות את הכול על מנת להגשים את שאיפתו. אני לא עשיתי כלום, אני רק רציתי ורוצה שהילדים שלי ילכו הכי רחוק שהם יכולים, כך גם מוריס ואני, כך אנו רואים את חיינו, את דרכנו ואת חייהם ודרכם של ילדינו. השאיפה שלנו כהורים היא שילדינו כולם יצליחו, וכדי להצליח צריך להשקיע ולהתמיד.
"לאורך הדרך, חשבתי שדווקא איציק יצליח טוב יותר מאורן. איציק היה חזק יותר מאורן, אולם איציק ויתר, כיוון שהוא לא רצה לפסוח על הבילויים ועל החיים הטובים עם החברים והחברות. אני לא הענשתי אותו על החלטתו. איציק היה אלוף ישראל, הוא גם הגיע רחוק, אבל הוא לא רצה לוותר על החיים הטובים.
"אבל יש אחד שהוא מאוד רוצה ואנחנו חייבים להיות אחריו ולהיות שם עבורו, על מנת שהוא יצליח להגשים את חלומו ועד היום אנחנו הולכים אחר חלומו של אורן שרוצה להצליח ולהיות ממשיך דרכו של מוריס, וכהורים על כך גאוותנו הגדולה."
עלייתם והשתקעותם של בני הזוג הצעירים בעיירת הפיתוח הדרומית אופקים, במדינה הצעירה של שנות ה-60, הייתה קשה ומלאת אתגרים.
שנת 1961, הייתה משמעותית לבני הזוג הצעירים מתוניס כשהחליטו על צעד משמעותי, לעזוב ולהשאיר את חייהם מאחור, לעלות למדינה הציונית הצעירה ולהתחיל לבנות את חייהם במקום זר ולעיתים אף מנוכר.
שנות ה-60 של המאה ה-20 היו שנים בהם עיקר הפוקוס הופנה כלפי העולים החדשים אלה ששרדו את תופת שואת יהודי אירופה, שרידי משפחות שעלו והתיישבו בארץ ישראל, המדינה שחלמו עליה לאחר השמדת שישה מיליונים בשואה הקשה ביותר בהיסטוריית העם היהודי.
מעמדם של העולים ממדינות צפון אפריקה היה שונה בתכלית ממעמד העולים מארצות אירופה שעדיין ליקקו את פצעי המלחמה הנוראה. עתיד העולים ממדינות צפון אפריקה: מצרים, תוניס, מרוקו, טריפולי ואלג'יר לא היה מזהיר. לא תמיד הם זכו לקבל מעמד השווה לכולם. העולים החדשים מצפון אפריקה נשלחו לעיירות פיתוח שכוחות אל וזכו לקבל מעמד שהיה נחות הרבה יותר מכל אלה שקיבלו תושבי הארץ הוותיקים.
מוריס וחיה סמדג'ה ראו את החיים בוורוד, זוג צעיר מלאי אופטימיות שאמונתם ודרכם שברו את כל תקרות הזכוכית שהונחו לפניהם לאורך כל שנות חייהם.מוריס סמדג'ה שראה את הג'ודו ככל עולמו, הגיע לארץ הקודש ועמל רבות על מנת לעשות משהו גדול עם הענף שלא היה ידוע באותם שנים. מוריס עשה עם הג'ודו דבר שהיה חלום רחוק אי שם בארץ השמש העולה, יפן והפך אותו לדרך חיים. בני הזוג הורישו את השאפתנות וההתמדה בילדיהם כאשר כל אחד מהם הגיע לטופ שהוא יכול בתחום שלו. ואין הדבר מובן מאליו.
מוריס סמדג'ה שאף לריאותיו את דרך חייו של ד"ר ג'יגורו קאנו היפני: "חלמתי להיות כמוהו, זו דרך חיים, ככה צריך לחיות, ככה צריך ללמד."
חיה סמדג'ה, הצליחה לחנך את הילדים לשמור על תורה ודרך החיים שהתוותה יחד עם מוריס – להגיע להישגים יחד עם ילדיה. בעיקר הצליחה לדאוג למוריס ששאף להגשים את חלום חייו: "אני לא הרגשתי נחותה נהפוך הוא, תמיד הייתה לי הרגשה שכשדיברתי צרפתית אז היו צוחקים עליי, לכן קיבלתי החלטה ותוך שישה חודשים למדתי ודיברתי עברית. אמרתי לעצמי, הם צוחקים עליי מי הם בכלל? לא הרגשתי נחותה ותמיד אמרתי לילדיי: 'אתם תהיו יותר טובים מהם, מי הם בכלל.' האמת שלא הרגשנו נחיתות. חיו איתנו בשכונה שכנים שעלו מפולין, הונגריה, רומניה ומדינות מזרח אירופה נוספות. הם ניסו להתנשא עלינו, אמרתי לילדים שלי: 'אתם הכי טובים, אתם תהיו ילדים טובים ותשיגו את מה שאתם רוצים, מי הם בכלל?' עד עכשיו אני לא מרגישה נחיתות, לא יודעת מה זו הנחיתות הזו."
***
השתתפות בקבוצת המתאמנים במכון הג'ודו המתקדם בבאר שבע הייתה כרוכה בעבודת ארגון וסידור אולם האימונים, עבודת כפיים שנמשכה שעה ארוכה.
עם הגעתו של אורן הקטן לאולם הג'ודו, החל תהליך סידור מסגרת זירת האימונים והמזרונים שעליהם יחלו מתאמני הג'ודו הצעירים לבצע תרגילי אימון יומיומיים. בקושי רב הסיר אורן את כיסוי הברזנט המיוחד שהונח על המזרונים, לשמרם מפני לכלוך ולשלשת ציפורים. במשך שעה תמימה התרכז אורן בתהליך הסידור. מדובר בתהליך מדויק ומקצועי הכרוך בקשירות ובניית מסגרת המזרן, על מנת למנוע רווחים ביניהם שעלולים לפגוע בבריאות הספורטאי המתאמן ולפציעתו.
אורן חיפש את דרכו לאימוני ספורט מסודרים, כשחוגי הספורט המבוקשים החלו בגילאים קטנים יותר. בזמנו, אורן שיחק כדורגל וכיכב במגרשי החול בשכונה ד' בבאר שבע, ילדים בני גילו החלו את אימוניהם במסגרות מסודרות ארבע וחמש שנים קודם לכן: "אבי נתן לי כסף לקניית מנת פלאפל ובסביבות השעה שבע בערב, הגיע תור אימוני הג'ודו של קבוצת הגיל שבה השתתפתי. האימון היומי היה בנפח גדול יותר מכפי שהתאמני במועדון באופקים וכמות הספורטאים מנתה קרוב לארבעים ספורטאים בני גילי. האימון התנהל בעצימות גבוהה יותר כמו גם מספר קרבות גדול יותר מכפי שהורגלתי. לאחר האימון שהסתיים בשעות המאוחרות, המתנתי וצפיתי בקבוצה הבוגרת של מועדון הג'ודו. ישבתי בקצה אולם האימונים על מנת להסתכל עליהם בהערצה ומתוך תקווה ואמונה, כי יום אחד אוכל גם אני להיות חלק מהקבוצה הזו."
אורן התבונן בחברי הקבוצה הבוגרת במועדון המקצועי בבאר שבע, בהם כיכבו ספורטאים נחושים וצמאי הצלחות ומלאי חלומות: ספורטאי משפחת יעיש, משפחת חבקוק, משפחת יואב לביא, יצחק שטרית, מקס מדיני, שלום קרבני, יעל סמדג'ה, דוד חורש, אברהם חלפי, יעיש ועקנין, משה ריינס, אמיר בוכמן, רפי אבגי, בן סאנן ו... משה פונטי ונוספים.
מדובר היה בקבוצת ספורטאי ג'ודו שאורן סמדג'ה בעל החלומות ומאותגר המטרות, הביט בהם בהערצה וביקש להיות איתם, להיות יחד עם הכוכבים המקצוענים הנערצים עליו.
באולם אימוני ולימודי הג'ודו שבבאר שבע הוגדר משה פונטי הג'ודוקה, כתלמידו המצטיין והמועדף של מוריס מנטור הג'ודו. פונטי, הנער הצעיר שנולד במאלגה שבספרד עלה לישראל יחד עם בני משפחתו שהשתקעו בבאר שבע כשהיה בן ארבעה חודשים.
החיבור בין מדריך הג'ודו ותלמידיו היה מיידי. מוריס סמדג'ה אימץ את משה פונטי לחיקו, ומכאן שפונטי נחשב כבנו המאומץ של מנטור הג'ודו הרוחני. מוריס אהב את הקרבתו והשקעתו של הילד בן ה-12, שנכנס למועדון הג'ודו ההישגי של סמדג'ה בבאר שבע.
מבנה גופו הספורטיבי, רצינותו והשקעתו של פונטי בג'ודו, שבו את עיניו של מוריס סמדג'ה שבאחת התאהב בילד השאפתן, בעל האקצנט הספרדי: "בגיל 12 התחלתי עם הג'ודו והגעתי למועדון של מוריס סמדג'ה שהיה ליד מקום מגוריי בבאר שבע. הייתי ספורטאי טוב. חמש שנים התאמנתי במועדון של מוריס סמדג'ה. מוריס לימד אותי את יסודות הג'ודו בשיטה של הצרפתים שלמדו מהיפנים. מוריס לימד את תלמידיו בשיטה הצרפתית, שלמד בתוניס בעת שלטון הצרפתים. את כל יסודות הג'ודו קיבלתי ממוריס, יסודות מדהימים. בזמנו היו ספורטאי הג'ודו של מוריס סמדג'ה, הטובים ביותר בישראל ואני הייתי ביניהם. הייתי צעיר, כך שהדור הגדול יותר ממני היו ספורטאי ג'ודו מעולים, ברמה הגבוהה ביותר.
"בגיל 15, רציתי להפסיק ללמוד לאחר שטסתי לאליפות ג'ודו בברית המועצות. שבתי מהאליפות והחלטתי שאני רוצה לעשות ג'ודו, ולא דבר מעבר לג'ודו. רציתי וביקשתי להפסיק לפקוד את ספסל הלימודים, כמובן שהוריי לא הסכימו ורשמו אותי לפנימייה בחיפה. לאחר שעזבתי את באר שבע, עברתי לפנימייה בחיפה, לתקופה של שלוש שנים. בגיל 17, לאחר שכבר ראיתי את תל אביב, ראיתי את חיפה, ראיתי כבר הכול, הגעתי לשלב של גילאי הבוגרים בג'ודו. הגיל שבו הייתי חייב להתאמן עם ספורטאי ג'ודו חזקים וטובים יותר. עברתי לתל אביב והתחלתי להתאמן בפתח תקווה, בקבוצה חזקה שקידמה אותי."
מועדון הג'ודו של מוריס סמדג'ה, היה ביתם השני של ספורטאי הג'ודו. ספורטאים שכל עולמם סבב ג'ודו, הספורטאים הצעירים ראו בג'ודו את עתידם הוורוד. ילדים חולמניים שנהרו בכל צוהריים עם תום לימודיהם, למועדון הג'ודו ההישגי ונשארו בין כתליו עד לשעות הלילה המאוחרות. ספורטאי ג'ודו, תלמידיו של מוריס סמדג'ה שתו בצמא את דרכו ודרך חינוכו של מנטור הג'ודו הנערץ עליהם.
דרכיהם של משה פונטי שנכנס למועדון הג'ודו של המנטור מוריס, כשהוא בן 12, ואורן סמדג'ה שעשה את צעדיו הראשונים במועדון ההישגי של אביו ואף הוא בן 12, הצטלבו למרות הפרש 14 השנים המפרידות ביניהם.
***
יומו של אורן סמדג'ה באולם הג'ודו ההישגי של אביו, החל בשעת הצוהריים כשהגיע עם אביו למועדון והחל בסידור המזרונים. לרוב, בשעה 11 בלילה, אורן הצעיר היה נרדם בחדר המזרונים עד שמוריס העיר אותו, הכניס אותו לספסל האחורי ברכב הפיאט דבל הקבינה האדומה. אורן המשיך לישון עד שהגיעו השניים לבית באופקים. בסביבות חצות נכנסו שני מורעלי הג'ודו הביתה: "לא היה לי זמן וכוח להתקלח ולאכול. מייד נכנסתי למיטה לקראת יום הלימודים למוחרת. את המסלול הזה עשיתי פעמיים בשבוע בנסיעה לבאר שבע ופעמיים בשבוע באימונים במועדון הקטן באופקים. הפכתי להיות ילד עסוק מאוד. כבר בגיל מאוד צעיר הבנתי את מסלול חיי."
בשכונת דדו שבאופקים עוצבה אישיותו של מי שעתיד יהיה לעשות היסטוריה אולימפית בעמידה גאה על דוכן המנצחים באולימפיאדה יוקרתית.
אורן סמדג'ה נחשב לאלוף בתחום משחקי השכונה, אלוף הגולות, אלוף גוגואים והסטנגה. אלוף משחק שבע אבנים, משחק דג מלוח, כוכב במשחקי המחבואים, זריז ומהיר תנועה במשחק מרדפי הקאובויים, אלוף ברוגטקה ובמשחקי ילדות נוספים. אורן סמדג'ה הצעיר הפך להיות ילד מאוד עסוק ופעלתן, כולו מצוי בעשייה ובחוויות, בעיקר בתחום הספורט וכמובן שהג'ודו הפך להיות מרכז חייו.
אלוף משחקי השכונה החליט להקריב את כולו לטובת ענף ספורט אחד, ענף ספורט אישי רחוק מקבלת הכרה לאומית. באותם ימים נחשב הג'ודו כענף אזוטרי שאינו חשוב, ולכן אינו בעל ערך משמעותי בספורט הישראלי. עיניהם של פרנסי הספורט בישראל באותן שנים, נישאו לעבר הישגיהן של נבחרות הכדורגל והכדורסל הלאומיות, שעמדו בחזית העשייה הספורטיבית בישראל של שנות ה-60 המאוחרות.
אורן סמדג'ה היה שונה מחבריו, כמו גם מאחיו ואחיותיו. אורן רצה יותר ועבור הרצון העז שהיה טמון בנפשו, גם היה מוכן להקריב את עצמו.
חיה, האם הדואגת והדוחפת, עמדה מאחורי החלטתו של בנה הצעיר והלכה עם חלומו לאורך כל הדרך: "כל ילדיי היו מוכשרים בג'ודו. ההבדל היה שאורן הקריב הרבה מעצמו למען השגת מטרותיו. ילדיי האחרים לא רצו להקריב מעצמם כפי שאורן הקריב מעצמו. חגי ז"ל השקיע הרבה מעצמו, כך גם איציק. השניים היו טובים בג'ודו, אולם הם לא רצו להקריב מעצמם. אורן ויתר על דברים רבים הכרוכים בילדות ובהתבגרות. בכל פעם שהשתתף באליפויות, כפי שהוא התחיל באליפות הראשונה והשנייה שלו, הוא היה אומר: 'אין דבר כזה, מחר יש אליפות ואני צריך להתרכז ולהתכונן.' הוא היה מגיע הביתה, אוכל, הולך לישון מוקדם, לא יוצא לבלות. הוא הקריב המון, המון, המון. אורן ויתר על החברים למען הג'ודו. היה לו רק חבר אחד, הוא לא רצה חברים שביקשו להיות לידו, כיוון שהחל כבר להצליח. הוא ביקש שיעזבו אותו. אורן היה קם מוקדם בבוקר, יוצא לנסיעות ארוכות לתחרויות ולאליפויות ישראל. הוא הקריב את כל הילדות שלו למען ההצלחה ולמען השגת המטרות שהציב לעצמו."
המשך הפרק זמין לקריאה בספר המלא
