את יודעת על מה חשבתי?אני רק איש בצבא,אני לא איש צבא.לכל הרוחות, אני לא לוחם!אני ילד,אני חבר,מאהב...
את יודעת מה?אני מוציא את הסכין מהשיניים,ומחליף אותו בוורד מדמם.את יודעת מה?אני לא כותב על לילות חשוכים, על משא כבד, על חברים שנפלו.
אני כותב על זריחות ושקיעות, אני כותב עלייך, על דמעות שזלגו.לא כותב על פחד, וגם לא על אומץ.כותב על החיים.
את יודעת עוד משהו?אני אמנם רומנטיקן, אבל יש לי תקנה.בעולמי אני חי.אני ומלחמה, כנראה שלא סיימנו.כנראה, שכמה פרסומות וחוזרים.אולי רק,אתנחתא קומית.
כאן לא תמצאו ניתוח של החברה, של נפש האדם, של המלחמה. אני לא חוקר, ולא מורה. כאן תמצאו את הקול שלי, בגרסה לא מצונזרת. כאן לא תשמעו על לוחמים צמאי דם, על קרבות מפוארים וניצחונות. כאן תשמעו על לוחמים צמאי ידע, צמאי חיים. חברים, אחים, מאהבים.
תומר עברי, בן לשושלת חקלאים, אח קטן, לוחם. מספר את הסיפור הכי ישראלי שיש. בגיל 19 התגייס ליחידה 669, שם משרת כקצין במילואים עד היום. אל תקראו לי מלאך, הוא פעימת הלב הישראלית, מסופר דרך עיניו של לוחם מיום גיוסו לצבא ועד יום גיוסו למילואים בצו חירום.