פרולוג
קיאן
אהבת חיי גוססת... וזאת אשמתי.
סצנה 1
הקמליה האדומה
לפני שלושה שבועות
קיאן
החדירה אליה מציתה אש מאכלת מתחת לעורי ואני חייב לנעוץ את אצבעותיי בירכיה כדי לא להתמוטט מעונג. תלתליה הבלונדיניים־אדמוניים גולשים על הכרית שלי כשהיא מביטה בי בעיניים כחולות כשמיים. ראיתי אותן רק על המסך, אבל פנים אל פנים הן נוצצות.
זה לא אמיתי. זה טוב מכדי להיות אמיתי.
האנחות שלה גורמות לי לסלק ממוחי את המציאות. היא שלי באופן חוקי, והידיעה שסוף־סוף כבשתי אותה גורמת לדם, אדרנלין ואקסטזה לזרום בעורקיי ולפמפם את הזין שלי. עוד חדירה אחת ואבטיח יורש לבית מק'קנון —
זמזום עדין רוטט ליד ראשי, הורס את הסוף הטוב שסביר שלא אשיג מאשת חלומותיי. הצליל הנמוך נשמע באוזניי כמו צרחה בגלל כאב הראש הרצחני שלי.
אתמול בלילה גבר עליי התסכול וביליתי עד שעה מאוחרת מדי עם שני חבריי הטובים ביותר. מֶרֶק הלך מוקדם, כמובן. הוא מתייחס ברצינות לתפקידו כראש האבטחה של מק'קנון, מה שאומר שהבחור עובד עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. אבל טוֹלי פורח בחיי הלילה. הוא מכיר את העולם התחתון של וגאס טוב כמעט כמוני, הודות למשרות הרבות שהשיג דרך או'שיי מדיה והפקות, החברה הגדולה ביותר בלאס וגאס, ולצאת איתו לבלות זאת תמיד פֶקינג הרפתקה.
בסוף השבוע הזה, הוא וחבריו להפקה בילו כל הלילה כ"הכנה" לליל כל הקדושים. אחרי שווידאתי שטולי לא ינסה לזיין שוב את אחד הפסלים היווניים, גררתי אותו עם שאר חבריו לרוּז', מועדון חשפנים וחשפניות שבו הם רוקדים. התרסקתי בחדר ההלבשה שלו כשהם המשיכו להשתולל.
תודה לאל שיש לטולי חוק שאוסר עליו לשכב עם חברי ההפקה שלו במיטה שבחדר ההלבשה שלו, אחרת הייתי צריך לגרור את עצמי בחזרה לסוויטה שלי. מצד שני, אולי זה מה שהייתי צריך לעשות. לא שתיתי, אבל הבסים הפועמים שצווחו דרך הקירות עד שש בבוקר גרמו לי להרגיש שכן.
ההופעה של שחקני מופע "ליל השטן" בלילה הקודם הייתה אמורה להיות קלילה, והיא אכן הייתה, לפי הסטנדרטים שלהם. אבל הייתי צריך ללכת ברגע שהם הוציאו את האַבּסינְת. ועכשיו אני עדיין לובש חולצת כפתורים שחורה ומכנסיים מחויטים, מצחין מסיגריות שאני לא מעשן ומאלכוהול שאני לא שותה, וסובל ממיגרנה דמוית הנגאובר שאפילו לא הרווחתי ביושר.
הסלולרי שלי רוטט על שידת העץ ואני חובט בה בעיוורון, עד שהמכשיר המעצבן נמצא בידי. כשאני אוחז בו, קלף המשחק המקופל מרחף אל הרצפה.
אני מעביר אצבע על המסך ומצמיד את המכשיר לאוזני בלי לטרוח לפקוח את העיניים. אם שקט כאן, סימן שהשעה מוקדמת, וזה מסגיר מי המתקשר אליי. אף אחד מאנשי הקשר העסקיים שלי לא ער בשעות היום. רק הוא.
"אבא, אתה לא אמור להתקשר לפני הצהריים." קולי נשמע כאילו לעסתי אבנים, והגרון שלי לא במצב הרבה יותר טוב.
"ג'יזס, מרי וג'וזף, קיאן. השעה שתים־עשרה ודקה וזה פֶקינג חשוב. יש לך מזל שמילאתי את החוק המטומטם שלך. אתה לא הפרת את שלך אתמול בלילה, נכון?"
אני מהדק שיניים, רוצה לכעוס בחזרה, אבל נימת הדאגה בקולו גורמת לי לנשוך את לשוני. מתוך הרגל, אצבעותיי נשלחות לאסימון שבכיסי ועוברות על התבליט בו כשאני עונה לו.
"ברור שלא. נזירות שותות יותר ממה ששתיתי אתמול."
"יופי, כי תדמית הבליין הזאת נמשכת כבר יותר מדי זמן. קיאן… הגיע הזמן להתעורר."
ליבי הולם כשמוחי המותש מנסה לעמוד בקצב. האדרנלין שחשתי בחלום המתוק שלי זורם עכשיו בעורקיי ועוזר לי להתעלם מכאב הראש שלי.
"זה קשור לקמליה האדומה?"
"כן. אישרתי את הפרטים במשחק פוקר אתמול בלילה, כשאתה שיחקת את התפקיד שלך. אני צריך שתהרוס את הקמליה האדומה."
עיניי הישנוניות נפקחות סוף־סוף לשמע הפקודה שאני משתוקק למלא בשלוש השנים האחרונות.
ברגע שהמילה האחרונה יוצאת מפיו, אני כבר מעביר את אבא שלי לרמקול בנייד, כדי שאוכל בו בזמן לשלוח הודעה לטולי. הוא חלק מכריע בתוכנית המטורפת הזאת שעזר לי לרקום. אני יכול ללכת לחפש אותו בחדר המנוחה של צוות ההפקה, שם השארתי אותו בשעות הקטנות של הלילה, אבל אין לי חשק לראות עכשיו זרים עירומים אחרי סקס.
חזרה במיידי. הערב זה קורה.
אני בטוח שהוא חצי ישן, אבל הוא עונה לי כמעט מייד, אם כי עם שגיאות כתיב.
אוודה שהקול פֶּרפֶקְטֶמיסמו.
עודף האמוג'ים גורם לי לפלוט נחרה, אבל הניסוח של אבא שלי סוף־סוף נקלט ואני מקמט את המצח.
"...להרוס את הקמליה האדומה."
עד כמה שאני רוצה להתנגד, המילים נושרות משפתיי כמתוך הרגל. "איך אתה רוצה שנעשה את זה?"
אני תמיד שואל את אותה שאלה כשזה נוגע לעבודות בשביל הגארד — הארגון הסודי שמשפחתי נשבעה לו אמונים. בשביל הגברים האלה, אני פִּיון בדרגה נמוכה, אף שמשפחת מק'קנון עמדה פעם לרשת את כס המלכות.
השומר, צ'רלי פֶקינג או'שיי, הוא זה שהרס אותנו.
הייתי אמור להתחתן עם הבת שלו, לייסי או'שיי, לפי חוזה הנישואים שהאבות שלנו הסכימו עליו לפני שנים. אבא שלי ואני חשבנו שאו'שיי הוא מהגברים הטובים המעטים שנותרו בגארד, אבל אחרי שהוא הפר את החוזה ללא הסבר, הוא הפך אותי לכבשה השחורה של הארגון והפך להיות האויב מספר אחת שלי. העובדה שכרגע הוא יושב בכלא והמשפחה שלי היא זאת שמנודה מוכיחה את כל מה שפסול בארגון הזה.
משפחות נאלצות לקנות את כניסתן לארגון, וברגע שהן מצטרפות, הנכסים שלהן שייכים לארגון. אנחנו מקבלים חצי מהירושה שלנו אחרי שהורינו מתים, ואנחנו זכאים לשאר רק ברגע שנתחתן עם יורש גארד אחר ויהיה לנו ילד משלנו. אם זה לעולם לא יקרה, ההון הנותר שלנו יישאר בידי הגארד ויחולק למשפחות אחרות. כך המייסדים מבטיחים נאמנות, אבל החוקים שלהם דפקו אותי והם איבדו את הנאמנות שלי.
יצרתי קשרים, כסף ועסקאות משלי ללא עזרת הגארד, אבל כל זה לא חשוב. כיוון שאבא שלי עדיין בחיים, אני לא מדווח על ההון שצברתי באופן עצמאי מהגארד, כדי שיחשבו שאני חסר פרוטה. מסיבה לא ידועה, השומר החשיב אותי כלא ראוי, ורבים בארגון שלנו הפסיקו לעשות עסקים עם משפחת מק'קנון, מה שהפך אותי לחסר כוח גם בעיניהם. ועכשיו, אף אב ששייך לגארד לא ישקול לתת לבת שלו להתחתן איתי. לא שאני רוצה את הבנות שלהם.
אני רוצה את שלי.
"על הפֶקינג זין שלי איך זה ייעשה." המבטא האירי של אבי הופך כבד יותר עם כל מילה כועסת. "מהמעט שאנחנו יודעים על ההחלטה שלו, יכול להיות שבכלל הבת שלו עמדה מאחורי ההחלטה. אם צריך, תהרוג את הבחורה מייד ותזרוק אותה לאגם, או תזיין אותה ותהרוס אותה כדי שאף אחד אחר לא ירצה את הפרח היקר של או'שיי."
"אימא לא הייתה אוהבת שאתה מדבר ככה," אני מצקצק בשובבות בניסיון להרגיע אותו. אימא שלי מתה מהתקף לב לפני כמעט ארבע שנים. אני לא יכול להרשות שזה יקרה גם לאבא שלי.
אימא שלי הייתה זאת שתמכה בכך שלייסי תהיה כלתי לעתיד, בטענה שעל שתי המשפחות החזקות ביותר להתאחד כדי למנוע מחלוקות בתוך הארגון. מעולם לא פגשתי פנים אל פנים מישהו ממשפחת או'שיי. לאסוף יחד את כולנו בחדר אחד — בייחוד את היורשים — עלול להוביל להפיכה אכזרית או להרס הדדי ודאי. אבל אימא פגשה את לייסי כשהייתה רק בת שמונה־עשרה, ואחרי הפגישה היחידה הזאת היא השתכנעה שאנחנו זיווג מושלם.
"פףףף, היא הכירה את כל המגרעות שלי ובכל זאת אהבה אותי. האישה הייתה קדושה. אימא שלך הייתה מצליחה לתקן הכול אם היא הייתה בחיים כשצ'רלי הפר את החוזה."
יכול להיות שהיה לה חוש שישי לגבי הכלה לעתיד של בנה, אבל אני לא יודע איך אימא שלי, בתור אישה, הייתה יכולה לשכנע את השומר במשהו. הגארד מעריך באישה את יופייה ושום דבר אחר מלבד זה. היעדר הכבוד כלפי אימי המנוחה והתפקיד שלה בשידוך הזה רק מכעיס את אבא שלי עוד יותר לגבי הבגידה.
אבל אנחנו, בני מק'קנון, מטפסים בעור שינינו בחזרה לפסגה. סוף־סוף יש לנו את התמיכה הדרושה להשיב לנו את מה ששלנו, והתזמון מושלם מאין כמוהו.
"צ'רלי או'שיי הוא אולי האויב המושבע שלי, ילד, אבל הוא לא יכול לתקוע לכל המשפחה שלנו סכין בגב ולא לצפות מאיתנו לנקום. זאת הנקמה שלך יותר משלי. מגיע לך לעשות עם הרכוש היקר שלו מה שנראה לך לנכון. אחרי הכול, הקמליה האדומה הייתה אמורה להיות שלך."
"ועוד איך," אני ממלמל מתחת לאפי.
אני מתיישב ומרים מהרצפה את קלף מלכת היהלומים המקופל, ואז פותח את אפליקציית המדיה החברתית שלי. כשאני מגולל בפרופיל המזויף שלי, האפליקציה מוכיחה שהיא מכירה אותי טוב יותר ממה שאני מכיר את עצמי, ולייסי או'שיי מופיעה בפיד שלי כמו קסם.
עיניה הכחולות כשמיים ריקות, נעדרות כל ניצוץ של אינטליגנציה או תשוקה. הן לא דומות בדבר לעיניים המופיעות בחלומות שלי. אין על פניה חיוך כשהיא עומדת ליד חברתה הטובה ביותר, רוקסנה מוניוז, בתנוחה שעוד אלפי משפיעניות רשת אחרות אימצו בניסיון להיראות טבעיות ולא מתאמצות. המראה הזה מחליא אותי והייתי מאמין למה שאני רואה... לולא הייתי עוקב אחריה בפרופיל הפחות ערוך של רוקסנה.
רוקסנה מצטיינת באומנות שיתוף היתר, ומצלמת ללא הרף את חייה הכאוטיים. אני מגולל במהירות בפיד כדי למצוא את אחד הפוסטים, בזמן שאני מנסה להישאר קשוב לשיחה.
"איך הצלחת לאשר את הטיפ שלי? איש הקשר שלי לא הסכים לתת לי תשובה ודאית לגבי זמנים השבוע. אני חושב שהם לחוצים ממה שאעשה. כולם בעיר יודעים שמונרו הגיע לכאן כדי להתחתן בסוף השבוע, הודות לפה הגדול שלו..."
"הוא 'הברון' עכשיו, אתה יודע," אבא שלי מזכיר לי בגיחוך גס. "אולי אבא של מונרו מת 'בנסיבות מסתוריות', אבל הוא עדיין מוּנה לראש המשפחה. לפי החוקים שלנו, זה הופך את מונרו לראש השם ולראש המשפחה שלו."
"'נסיבות מסתוריות' בתחת שלי. הדבר היחיד המסתורי במוות של הברון הזקן זה שהבן שלו לא חיסל אותו קודם."
"אין לי ספק שמונרו קשור למוות של אבא שלו. בברון האב היו רק מעט דברים 'זקנים'. הוא היה בכושר שיא. חוקר מקרי המוות רצה נתיחה לאחר המוות, אבל מובן שהשומר לא הרשה. אסור להפליל עוד חבר מהגארד. במקרי מוות מטפלים בתוך הגארד."
"ולא מתעסקים בכלל עם מיתות בתוך המשפחה. בדיוק כמו בימים עברו."
הגארד ניסה להבדיל את עצמו מהמאפיה, שבעצם שלטה בארצות הברית בתקופה מסוימת. במקום להיכנס בגלוי לחיי פשע כדי לספק את תאוות הבצע שלהם, אנשי הארגון סחרו בסודות והשתמשו בהם כדי להשיג תפקידים בממשלה ובחברות משפיעות ברחבי המדינה. נדרשו רק שני דורות של פשרות מוסריות כדי שתאוות הבצע תנעץ עמוק את שורשיה. הארגון מתפאר באידיאלים נעלים יותר, אבל הוא עיוות אותם: עיוות את האמת, בעודו מנפנף ביופי חיצוני ומעניק אשליה של חופש — וגונב לעצמו את כל הכוח שהוא יכול. כיום, הגארד הוא בדיוק כמו המאפיה. אבל בגלל שהגארד חדר לממשלה, אנשיו מצליחים להשתמש בסמכות שלהם כדי שלא יתפסו אותם.
ועכשיו יש לארגון רשימת אויבים ארוכה יותר מרשימת חברי הארגון עצמו, ואחד משלנו עומד למשפט בפעם הראשונה. אנחנו אמורים להיות מאוחדים יותר מתמיד, אבל הם הפנו את גבם למשפחה שלי.
"ככה זה. לגארד יש חוקים והוא ראש המשפחה שלו..."
"האיש הוא נחש, אבא. אני מעדיף להוריד לו את הראש מאשר להכיר בכך."
"תצטרך לשמור על פרופיל נמוך עוד קצת אם תרצה לנצח, קיאן."
פֶק. הוא צודק. אבל אני רק גונח בתגובה כשאני מושך בשערי בתסכול.
אני שומע אנחה מיוסרת לפני שהוא עונה. "טוב, הברון אכן בעיר לרגל החתונה שלו, אז שכנעתי חבר ותיק מהגארד, שעדיין נאמן למשפחת מק'קנון, להזמין אותו לאחד ממשחקי הפוקר שלנו. ברור שהנחש קפץ על ההזדמנות לקשור קשרים."
"אתה נורא בפוקר," אני נאנח. "לא הפסדת הפעם, נכון? בפעם האחרונה שהפסדת למישהו ממשפחת ברון..."
"לא הפסדתי!" הוא מגחך ביובש. "תאמין לי, למדתי את הלקח שלי. אני כבר לא מהמר על כלום מלבד כסף."
אני פולט נחרה ומניד בראשי, כובש את הדחף להמשיך להקניט אותו על כך שלפני כמה שנים הימר במשחק פוקר עם ברון האבא על מלון בסטריפ של לאס וגאס. אובדן הנכס לא היה מכה הרסנית. עדיין יש בווגאס המון עסקים על שמנו, שלא לדבר על האחזקות הפרטיות שלי, אז כיום זה מצחיק אותנו בטירוף.
"היית צריך להזמין אותי. אולי הייתי זוכה במלון בחזרה."
"אנחנו לא צריכים את המלון הזה. מלון אחד מספיק לנו. ואתה יודע שלא יכולתי לעשות את זה. בכלל לא תכננתי לשחק, רק להסתכל. למרבה המזל, הטיפש השחצן היה כל כך שיכור כשהגעתי, שהייתי סתם עוד פנים מבחינת המניאק."
"האלכוהול גורם לו לפטפט, אה? אם הוא יודע מה טוב בשבילו, הברון צריך להתנזר ממשקה, כמו אבא שלו לפניו. הם מעולם לא ידעו לשתות."
"הוא חושב שהוא חסין להכול, כולל אלכוהול. וידאתי שהכוס שלו לא תישאר ריקה. אחרי כמה זמן, כל מה שהייתי צריך לעשות כדי לקבל תשובות זה להקשיב לו מתבכיין ומקטר."
לשמוע את אבא שלי מתגאה בכך שהוא סידר את הבן זונה השחצן אמור לגרום לחזה שלי להתנפח מצדק פואטי, אבל האוויר מתרוקן מריאותיי כשאני בוחן את הפוסט האחרון של רוקסנה.
בתמונה שראיתי קודם, ההבעה האדישה וחסרת הרגש של לייסי בולטת לעין. אבל כמו תמיד, ההצגה שלה נגמרת כשאין קהל.
בתמונה שבפוסט הזה, רוקסנה מוציאה לשון ומרימה את אצבעה השלישית אל לחייה. פניה קרובות כל כך למצלמה שאני רואה איפה הפילטר מחק את הנקבוביות מעורה הזהוב השזוף. היא תופסת כמעט את כל המסך, אבל ברקע עומדת לייסי, מוקסמת משני שחקני רחוב שרוקדים בסטריפ של וגאס.
החיוך שלה מושלם, טהור כל כך שאני יכול לחוש את השמחה שגורמת לעור השנהב החלק שלה לזהור. היא משחררת תלתל בצבע בלונדיני־אדמדם מאחורי אוזנה העדינה, כאילו היא מנסה ליצור וילון מפריד בינה ובין המצלמה, כדי שתוכל ליהנות בשקט מההופעה. התנועה חושפת בלי משים את היהלום העצום והמנצנץ על הקמיצה השמאלית שלה.
פק.
אני מניד בראשי ורוצה לצאת מהאפליקציה, אבל אני לא מצליח להוריד את עיניי מהיהלום של מונרו ברון, שמהבהב מולי כמו נורת אזהרה.
"מונרו מתבכיין ומקטר?" אני אומר בבוז. "מה יש לחרא הזה לקטר? הבת של צ'רלי או'שיי היא בעיקרון המלכה העתידית של הגארד. ברגע שמונרו יתחתן איתה, הוא הבא בתור להיות השומר. ואם הוא ירצה להתמודד על תפקיד בכיר, כבר תהיה לו גישה לכל הסודות של הגארד, ואין לי ספק שהוא ינצל את היתרון הזה כדי לרוץ לנשיאות יום אחד."
ולייסי תהיה שלו לנצח.
הכאב המכרסם והכמעט קבוע בחזה שלי מתלקח שוב. הוא החריף במהלך השנים. ההמתנה בצללים לרגע הנכון לנקום כמעט הרגה אותי.
אבא שלי התעקש שאגדל באירלנד, הרחק מהבגידות והסכינים בגב מצד הגארד, אבל הקשרים הפליליים של המשפחה שלי סיבכו אותי בזירת האגרוף. זה היה אכזרי, כי נאלצתי לקבע את אפי השבור יותר מדי פעמים, אבל הכישורים האלה הוכיחו את עצמם כיעילים שוב ושוב, ועזרו לי לשחרר קיטור ולבצע את המטלות השונות שאבי הטיל עליי כדי להגן על העסק שלנו. הם היו הגאולה היחידה שלי בשנה האחרונה, אבל לא אשקוט באמת עד שאנקום את נקמתי.
אני משחק עם קלף המלכה בידי ועיניי נפערות כשעולה בי רעיון. זה לא ימצא חן בעיני אבא שלי. פיניאס מק'קנון רך כלפי המשפחה שלו, אבל שמה של נקמת מק'קנון נגד כל אחד אחר ידוע לשמצה כמו נקמה תנ״כית: לגנוב, להרוג, להרוס. פחות מכך ייחשב בעיניו לכישלון.
האסטרטגיה הזאת, של הכול או כלום, הפכה אותו לאיש עסקים מצוין אבל לשחקן פוקר איום ונורא. הוא יודע היטב לקלוט את מה שלפניו, אבל גרוע בקריאת השחקנים סביבו, וידוע שהוא מהמר בגדול על קלפים גרועים.
אבל אולי לגנוב את מלכת היהלומים זה כל מה שאני צריך כדי לזכות ביד מנצחת?
"הברון לא רוצה שמיס או'שיי תלך הערב למסיבת הרווקות שלה ברוּז', בעיקר כיוון שהיא מסרבת ששומרי הראש שלו יתלוו אליה. כנראה היא מרגישה בטוחה בעיר הולדתה," אבא שלי ממשיך לספק לי את המידע שאני צריך על האבטחה המקיפה את לייסי — או היעדר האבטחה. "הוא גם מאמין שללכת למופע חשפנים לילה לפני החתונה האמיתית שלהם זה סטירת לחי."
"אז הם כן אמורים להתחתן מחר? איש הקשר שלי לא ידע להגיד לי."
"על פי האיש בכבודו ובעצמו, הם נפגשים מחר בבית המשפט כדי לבצע את החלק המשפטי. הוא אפילו אמר שלא כדאי לה לבייש אותו הערב במופע 'החטאים', או שהוא יבטל את החתונה."
"תן לי לנחש, הוא היה ילד טוב והלך הביתה לבדו אחרי משחק הפוקר?" אני מעווה את פניי בבוז, יודע היטב שיש למונרו מאהבת אחרת בכל יום בשבוע.
"ברור שלא. הוא עזב כשהוא מתמזמז עם שתי מלצריות מהקזינו. למשפחת ברון אין את הנאמנות של משפחת מק'קנון. זה מה שרע בגארד. נישואי שידוך לא חייבים להיות אך ורק חוזה עסקי, גם אם מדובר בזיווג לא טוב במיוחד. על אף השוני במשפחות שלנו, אתה ולייסי הייתם זיווג טוב לפני שהיא הפכה לנערת מסיבות ריקנית. אימא שלך אף פעם לא טעתה. סחטנות וכוח פיננסי הם אולי הדברים החשובים ביותר לארגון, אבל אין משהו שנותן לגבר יותר כוח מאשר כשהאישה שהוא אוהב עומדת לצידו. תראה את אימא שלך ואותי. ברגע שראיתי אותה, אף אחת אחרת לא עניינה אותי. אבל הגברים של הגארד אף פעם לא יבינו את זה. צריך שמישהו כמוך יהיה השומר כדי לשנות הכול לטובה, ואו'שיי וידא שזה לעולם לא יקרה."
"תיזהר, אבא. שהזִקנה לא תהפוך אותך לפֶקינג רומנטיקן."
"או, תאמין לי, יש בי עדיין מספיק אכזריות כדי לבצע את העבודה. ואם כבר מדברים על זה, הברון לא התרגז רק מהעובדה שמיס או'שיי צריכה לשמור על תדמיתה הטהורה. הוא משוכנע שהיא תסתבך בצרות ברוּז'."
"זה העסק של המשפחה שלה. באילו צרות היא כבר יכולה להסתבך?"
"אירוני שאתה שואל. נקווה שהתחבולה שלך הערב תבטיח בדיוק את זה. תצטרך להרוס את השם של או'שיי, קיאן. אם תעשה את זה נכון, הגארד אולי יקבלו שכל ויבינו שאתה המנהיג שאנחנו צריכים כדי להפיל את הבוגד חסר עמוד השדרה הזה בזמן שהוא יושב בכלא. אני סומך עליך, וכך גם שאר המשפחות שתמכו בנו כשנידו אותנו. זאת הדרך היחידה להתנקם בבת־אחת גם בברון וגם באו'שיי. תהרוס אותם ולעולם אל תסתכל לאחור."
אגודלי עובר על פניה של לייסי שעל המסך, מכסה את טבעת היהלום, וחיוך איטי מתפשט על שפתיי.
"זה בתכנון שלי."
