הקשר בין פסיכולוגיה לבין בדסמ קיים ממש מראשית קיומו של המוסד הטיפולי. כבר בסוף המאה ה-19 החלו הוגים מתחום הרפואה לעסוק בקטלוג של פנטזיות בדסמיות כסטייה ובניסיון להבין איך פנטזיות של שליטה וכאב נרקמות לתוך מארג הנפש, אילו תפקידים יש להן ומה הן אומרות על מי שחווה אותן. ארך זמן רב מידי מאז שפנטזיות אלה לבדן הספיקו כדי להכתיר מישהו כבעל הפרעה נפשית, או ליתר דיוק "סוטה": החל בקטלוג הסטיות המיניות של ריכארד פון- קראפט - אבינג "פסיכופתיה סקסואליס" (בשנת 1886) ועד שההגדרה התגמשה מספיק כדי להתייחס אליהן יחסית באופן נורמלי בעולם התיאוריה של הנפש, כפי שאפשר למצוא אותן בגרסה החמישית של מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5) בשנת 2013 ועד שהוכרז ב-2018 כי הספר המקביל של ארגון הבריאות העולמי (ICD-11) לא יכלול אותן כקטגוריה נפרדת, למעט סאדיזם מיני שלא-בהסכמה.


בזמן הזה, ככל הנראה מיליוני אנשים אובחנו בהפרעה נפשית על בסיס פנטזיות, שכפי שתיארתי בספרון השלישי, הן בין הנפוצות ביותר. המשמעות של אבחנות מהסוג הזה יכולה להיות חריפה מאוד. כאשר אדם מתויג תחת הפרעה כלשהי, הוא עשוי לאבד מהזכויות שלו, כגון משמורת הורית וזכות להחליט על תחומים שונים בחייו. הוא עלול להיחשב מסוכן לעצמו או לאחרים ובאופן כללי לסבול מיחס פטרוני ומתנשא מכל מי שיתקל בו ויודע על אותה אבחנה.


המטרה של ספרון זה היא להסביר איך קרה שעיסוק בבדסמ הפך להפרעה נפשית ואיך הוא השיל מעליו, לפחות באופן חלקי את הסטיגמה הזאת. הספרון הבא יעסוק בתיאוריות פסיכולוגיות סביב בדסמ וההשלכות הפסיכולוגיות האפשריות של פרקטיקות בדסמיות שונות וזה שאחריו יעסוק בממשק בין טראומה לבין בדסמ. הספרונים האלה פונים גם למטפלים וגם לקורא "הרגיל" ומנוסחים בשפה פשוטה יחסית כדי להנגיש את הרעיונות בהם, משתדלים לעזור להסביר את שורשן של התיאוריות הפסיכולוגיות סביב בדסמ, את הרעיונות המרכזיים בהן, לנפץ מיתוסים פסיכולוגיים שהתגבשו סביב בדסמ ולהסביר למה אנשים עושים בדסמ. חשוב להזכיר, בכל סדרת הספרים אנחנו מבחינים בין עיסוק בדסמי מטיב לבין כזה שעשוי להיות פוגעני.