הקדמה
התיישבתי לכתוב את הספר הזה בינואר 2018 ואני בן 51.
גדלתי בקיבוץ רמת השופט. בבית הספר התיכון למדתי במוסד חינוכי הרי אפרים, תיכון שגידל נערים ונערות על ערכי תנועת השומר הצעיר. מוסד חינוכי הוא פנימייה לכל דבר, זאת הייתה תקופה מדהימה.
צבא עשיתי בחיל השריון בתור מפקד טנק. את החלק האחרון של השירות הצבאי העברתי בשירות מבצעי בגדוד טנקים ברמת הגולן.
אחרי הצבא עברתי תאונת עבודה קשה כשעבדתי ברפת של הקיבוץ. הבגדים שלי נתפסו בקרדן של עגלה שמערבלת מזון לבקר. השעה היתה שש בבוקר ואף אחד לא יודע שאני לפות לקרדן ונמצא בסכנת חיים. חילצתי את עצמי ממלכודת של מוות בעזרת סכין יפני שבמקרה היה לי בכיס. הידיים שלי נפגעו קשה מאוד בתאונה הזאת. הכאבים שחוויתי שם, אני מגדיר אותם ככאבים שנובעים מהשחתת איברים. בשבילי התאונה הזאת היא אחד האירועים החשובים ביותר בחיי, חוויה שעיצבה את האישיות שלי. באותו רגע נצרבה לי בתודעה ההרגשה של פחד מוות.
בגיל עשרים וחמש החלטתי ללמוד עיצוב גרפי. הלימודים נמשכו ארבע שנים. אחרי שלושה חודשי עבודה במשרד פרסום בחיפה ברחתי מהמקצוע.
בגיל 30 עברתי את משבר חיי.
ארבע שנים, פחות או יותר גררתי את עצמי על הרצפה בניסיון לחזור להיות בן אדם נורמלי. בגדול, סבלתי מדיכאונות. מהמשבר הזה יצאתי בעזרת תחביב, נפחות ברזל.
בגיל 37 פתחתי עסק בתחום אומנות הברזל והפכתי תחביב למקצוע. שם התחילו החיים שלי להתהפך. בניתי את עצמי מחדש, רכשתי מיומנויות מקצועיות, תרגלתי ניהול ונהייתי בן אדם מאושר שמממש את הייעוד האישי שלו עד הסוף.
אבל, כמו כל אדם, גם החיים שלי נעו בין הצלחה למשבר ובנובמבר 2014 הייתי שרוי במצב נוראי. אני יושב בבית בערב, מדוכדך, שום דבר לא הולך לי כבר שנה שלמה.
מתוך המשבר הזה זימנתי את האושר, זימנתי לי חיים טובים. באותם רגעים נזכרתי באנשים שעושים סדנאות חיוכים. בסדנאות כאלו מראים לאנשים איך אפילו חיוך מאולץ משפיע לטובה על המוח האנושי. מתוך הרעיון הזה החלטתי שאני פשוט שם על הפנים שלי חיוך שלא יורד, ממש ככה. כל היום הייתי במודעות וברגע ששמתי לב שאני לא מחייך, דאגתי לחייך.
מאותו רגע של ההחלטה הזאת החיים שלי התחילו להשתנות ובמהירות.
3 חודשים מתחילת ההתנהלות החדשה הזאת, בפברואר 2015, הצבתי לעצמי מטרה בלתי אפשרית. זאת אומרת שהחלטתי על יעד שנראה לי שהוא בלתי אפשרי להשגה אבל החלטתי שאני הולך עליו עד הסוף. ללכת עד הסוף זאת אומרת שאני עושה הכול בשביל להשיג אותו. בשביל זה הכנסתי את עצמי לאימון שחייה קיצוני ששינה את החיים שלי. ממצב של חיים משברים הפכתי את עצמי תוך קצת יותר משנה, לבן אדם שמבין שהוא יכול להשיג כל מה שהוא רוצה בחיים שלו. הרגשתי שכל הדלתות נפתחות לפני.
'אני יכול להשיג כל מה שאני רוצה', נשמע קלישאה, אני יודע.
במהלך אימון שנמשך בדיוק שנה שחיתי קצת יותר מ- 1000 ק״מ עם ידיים שעברו תאונה קשה ונשארו עם נכות מסוימת. בחודש האחרון של האימון העמסתי כל כך הרבה על הגוף שלי ומה שקרה שם הוא שהגעתי לקצה גבול היכולת ואז גם עברתי אותו.
לעבור את קצה גבול היכולת משמעו שבן אדם מרגיש שאפסו כל כוחותיו ופשוט אין לו יותר אף טיפת כוח להמשיך.
אבל אני המשכתי בכל זאת, כי התחייבתי לעצמי שאני מסיים את המשימה. ברגעים האלו פתאום הרגשתי שכל הגוף שלי משתחרר ואני מקבל כוחות מחודשים שאני פשוט לא מבין מאיפה הם באים. ככה ביצעתי בחודש האחרון של האימון 12 מקצים של 300 ברכות חצי אולימפיות. שחיה של שבעה וחצי קילומטר בכל מקצה. בחודש הזה סיימתי אימון שחייה מפרך של שנה.
לקח לי פרק זמן של כמה שבועות להבין מה קרה שם, בחודש האחרון הזה, שמתחתי את עצמי פשוט מעבר לקצה. הבנתי שבאמת עברתי את קצה גבול היכולת. כשאדם עובר את קצה גבול היכולת הוא מגיע לכוחות שהוא לא היה מודע לקיומם.
הכוחות האלה שמקבלים אחרי קצה גבול היכולת אלה הכוחות שמשיגים איתם את הבלתי אפשרי ומהרגע הזה שום דבר בשבילך לא ייראה יותר כבלתי אפשרי, כל מה שתרצה להשיג בחיים יהיה שלך. אתה פשוט מודע לכוחות האדירים שגלומים בתוכך.
בהמשך חיי, אחרי האימון, יצא לי לדבר עם אנשים שעשו מרתון והם הסכימו איתי לגבי המקום הזה שסיפרתי כרגע, מעבר לקצה גבול היכולת. אז עברתי את קצה גבול היכולת, אבל זה לא היה הדבר היחידי.
בחודשיים הראשונים מתחילת האימון עשיתי שינוי קיצוני בתזונה שלי. הפסקתי לאכול כל מזון שמגיע באריזה והתחלתי לאכול רק מזון טרי ונקי מרעלים מודרניים. התוצאה הייתה שהגוף שלי התנקה מרעלים וגם המוח שלי התנקה. ניקוי רעלים של שנה שלמה שהכניס לי לתודעה שכדאי לשמור על גוף נקי לכל החיים.
בסיום האימון שמתי לב לשיפורים רבים ביכולות החשיבתיות שלי. ובנוסף, ע״י קריאת ספר ומימושו בשטח עשיתי מהפיכה בתקשורת הבין אישית שלי. מחקרים מראים שספורט אירובי מממושך גורם למוח לעבוד יותר טוב ואפילו לייצר סינפסות במוח.
באביב 2016, יום אחד התחלתי לכתוב פוסטים בפייסבוק על החיים. כל יום כתבתי פוסט ארוך וחברים בפייסבוק התחילו להגיב:
״מאיפה אתה מגיע לרעיונות כאלה מעניינים על החיים?״.
״איזה תובנות על החיים יש לך״.
״איזה ניסיון חיים״.
אין לי שום ניסיון חיים מעבר למה שיש לכם. בהמשך הכתיבה הבנתי שיש לי יכולת לנתח מצבים בחיים שכולנו נתקלים בהם, להבין אותם ולתת להם פתרון איך להתמודד אתם בצורה נכונה, זאת אומרת שנצא מהם מורווחים.
המשכתי לכתוב ויום אחד הבנתי שחלק מהפוסטים הפכו להסבר איך אנחנו מתפעלים את החיים. השורה התחתונה הייתה שבניתי יכולת חשיבה שמאפשרת לי להסביר איך אנשים יכולים לתרגל ולהעצים כל תכונה אנושית שיש לאדם. הבנתי שבניתי 'שיטת עבודה' לתרגול והעצמת תכונות אנושיות.
התחלתי לנתח תכונה אחר תכונה וצברתי אוסף של תכונות במחשב שלי שסידרתי אותם בתיקיות לפי הא״ב. אנשים חושבים שבני אדם בסין, בברזיל או אפילו אדם בושמני 'מתפעלים' את החיים בצורה שונה.
אני אומר שזה לא נכון.
המוחות של כל בני האדם בנויים אותו דבר. בגלל זה בכל מקום בעולם 'אומץ' עובד אותו דבר, 'אהבה' היא אהבה אצל כולם והיא בנויה על אותם אספקטים, וגם 'קנאה' למשל. בכל מקום שיש בני אדם, עובדות התכונות על אותם מניעים בדיוק. הראיה לכך שכל המוחות האנושיים עובדים אותו דבר מול החיים היא שאם תיקחו תינוק שנולד בסין ומיד אחרי הלידה תעבירו אותו לערב הסעודית, להורים ערביים, הוא יגדל בתור בן אדם שמדבר ערבית, זאת אומרת שהוא נולד לקלוט שפה, לא משנה איזו שפה.
אז כולנו בני אדם ואנחנו פועלים אותו דבר מול החיים רק ההבדלים הם בין התרבויות.
בואו ניכנס קצת לעומק העניינים:
מה היא תכונה?
תכונה היא 'מיומנות' מסוימת, זאת אומרת 'יכולת'. במקרה שלנו היא יכולת מול החיים. ע״י תרגול שקשור לתכונה אנחנו רוכשים יכולת מסוימת מול החיים ובעזרתה אנחנו מתפעלים את החיים. ע״י שימוש בתכונה הזאת אנחנו משיגים יעדים בחיים, דברים שאנחנו רוצים. יעד מופיע לנו בחיים ברגע שאנחנו אומרים לעצמנו: ״אני רוצה״. תכונה, שהיא מיומנות חיים, היא כלי שאנחנו מפתחים ע״י חשיבה ותרגול בשטח. כך אנחנו מעצימים אותה תוך כדי תרגול, כמו כל מיומנות טכנית אחרת שיש לנו בחיים.
אנשים אומרים שבן אדם נולד 'סקרן', אבל מחקרים מראים ש־50% מהקניית התכונה היא אמנם תורשתית, אבל החצי השני קשור לתנאי הסביבה בהם נמצא האדם. לכן אני טוען שבן אדם, בחר 'לתרגל' סקרנות, או כל תכונה אחרת כי כנראה מגיל צעיר זה הסתדר לו עם הסביבה ועם הנתונים בשטח. אז אדם תרגל ותרגל סקרנות ויום אחד הוא פשוט נהיה 'סקרן'.
בואו ניקח את התכונה הזאת, 'סקרנות' כי דווקא מהתכונה הזאת קל להוציא את תרגול התכונה, כי הוא קשור לשורש של המילה:
אז מה עושה הסקרן?
תשימו לב שהמילה סקרנות באה מהשורש 'סקר'.
כשאדם סוקר, בודק וחוקר הוא מתרגל את פעולת ה'סקירה'. בעצם הוא נהיה 'סקרן'. הנה קיבלנו את תואר התכונה. אבל התכונה היא לא 'לסקור', זהו ה'תרגול'. התכונה שנרכשת מתרגול ה'סקירה' היא:
'יכולת להכיר / להתוודע / לגלות וכו' עולמות חדשים'.
תסכימו איתי שבן אדם סקרן הוא אדם שנפתחים לפניו עולמות רבים.
אז התרגול נעוץ בשורש של המילה 'סקרנות' אבל התכונה היא משהו אחר לגמרי. כמו שאמרנו 'הכרות עם עולמות חדשים'. הכוונה במילה 'עולמות' היא למובן הרחב של המילה כי גם לנמלה הכי קטנה יש עולם רחב מאוד. כמו שאנחנו יודעים, יש אנשים שחוקרים את 'עולם הנמלים' כל החיים שלהם.
ניקח עוד דוגמא - 'מנהיגות'.
גם במנהיגות השרש מתקשר לתכונה אבל במרומז.
מה עושה מנהיג?
השורש קשור ל'הגה', המנהיג הוא 'נוהג'. הוא גורם לאנשים להיות מונהגים אחריו.
לאן הוא נוהג, או יותר נכון איפה הוא נוהג?
'בדרך'.
כי מנהיג הוא בן אדם ש'יודע למצוא את הדרך'. זאת התכונה שנרכשת מתרגול המנהיגות.
כולנו מכירים את צעקות האופוזיציה בכנסת שאומרים על ראש ממשלה למשל שהוא 'איבד את הדרך' או ש'אין לו דרך'. ממש ככה, כי מנהיג הוא אחד שלוקח אנשים אחריו בדרך שלו שהוא מצא.
אז מנהיג הוא אחד שיודע למצוא את הדרך אבל איך מתרגלים 'מציאת דרך'?
העניין קצת יותר מורכב.
אני אומר שבשביל למצוא את הדרך צריך 'לכוון ליעד ולהתחיל לצעוד'. 'לצעוד' זאת אומרת לעשות דברים שאתה חושב שיביאו אותך ליעד. תוך כדי הפעולות שאתה מבצע והמעידות שיהיו אתה תמצא את הדרך. זה לא כל כך פשוט למצוא דרך, לא משנה באיזה תחום תבחרו. בגלל זה אנשים מעדיפים לרוב ללכת בדרכים מוכרות, או שמישהו יראה להם את הדרך.
בואו נלך אחורה קצת עם המנהיגות הזאת.
ניקח למשל איש ואישה שיוצרים משפחה. הם בעצם מנהיגים אותה. הם מובילים את הילדים שלהם בדרך החיים, הדרך שהם מכירים.
למשל מדריך בתנועת נוער, הוא מנהיג קבוצה של נערים. הוא מראה להם את הדרך והאידיאולוגיות של תנועת הנוער והערכים עליה בנוי ארגון מסוים. אני לדוגמה כנער הלכתי לפעילויות של 'השומר הצעיר' וספגתי את דרך התנועה. המדריכים שלנו מצאו דרכים להראות רעיונות שעליהם בנוי הארגון.
ניקח עוד דוגמה למנהיגות - מנהל בית ספר. הוא מנהיג בית ספר שלם. הוא לוקח את כל תלמידי בית ספר ובמקרה זה גם את ההורים שמלווים את ילדיהם בדרך שהוא מחליט לנהל את בית הספר.
ככל שגודל/רוחב המנהיגות מתעצם אנחנו צריכים אוסף של תכונות יותר גדול כדי שנוכל להנהיג ולהוביל, אבל התכונה העיקרית היא 'לדעת למצוא את הדרך', כי מי שאין לו דרך, אין לו לאן להוביל.
כשראש מפלגה רוצה להנהיג מדינה למשל, הוא צריך עוד הרבה מאוד תכונות מעבר רק 'למצוא את הדרך'. למשל אומץ, כריזמה, נחישות, יצירתיות ועוד. זה לא במקרה שמנהיג מדינה נעזר ביועצים כי המורכבות של הנהגת מדינה היא גדולה מאוד ודורשת המון תכונות. אולי בגלל שתכונת המנהיגות דורשת כל כך הרבה מיומנויות בסיסיות נוספות אין הרבה מנהיגים.
בואו נעשה תרגיל קטן:
לפני שאתם ממשיכים לקרוא אני נותן לכם משימה:
תנסו לנתח ולהסביר את התכונה של 'אזור הנוחות'. זאת אומרת, 'יציאה מאזור הנוחות' שהיא תכונה שמי שיודע לתרגל אותה כמו שצריך משיג הרבה מאוד דברים בחיים שלו.
המשך הפרק בספר המלא
