הקדמה
למקצוע שלנו אין שם בעברית. באנגלית קוראים לנו organizers, והתרגום הקרוב ביותר בעברית הוא "מארגנים קהילתיים", מונח שעד היום לא מוכר מאוד. אנחנו מקדישות ומקדישים לעשייה הזאת שנים, אבל אין לה שם. אין דרך להסביר אותה במילה או במשפט. צריך לפחות פסקה, וגם אז היא לא לגמרי מובנת. כילדים הכרנו "בנאי" או "רופא" או "עורך דין". ידענו שהראשון בונה דברים, השני מטפל בגוף, והשלישי... ובכן, לא היה לנו ברור מה השלישי עושה, אבל ידענו שהוא לובש חליפה ולכן הוא בוודאי חשוב.
כילדים לא הכרנו "מארגנים", אבל האמת היא שזה לא מדויק. הכרנו ואנחנו מכירים מארגנים. החליפות שלהם הן מהיקרות בעולם, אלא שהתואר שהם מתהדרים בו הוא אחר; הוא מתחיל בנשיא, או ביושב ראש, או במנכ"ל. הם עומדים בראש גופים בין־לאומיים, מדינות, בנקים ותאגידים. מקורות הכוח שלהם ברורים וממוסדים, והעולם שאנחנו חיים בו מאורגן על ידם ועבורם. הם בעלי הבית, הם יודעים בדיוק איפה הניחו כל דבר ולמה. לכן אולי יהיה מדויק יותר לומר שאנחנו "המארגנים מחדש" – אלה שמנסים לעצב את הדברים אחרת מתוך שאיפה שגם אנחנו וגם הקהילות שאנחנו פועלים איתן ובתוכן נוכל להתרווח קצת יותר, להרגיש יותר בבית.
אם כך, נעים מאוד – אנחנו מארגנים. מחדש. מה אנחנו עושים? אנחנו מאגדים ומארגנים אנשים כדי שיצליחו לעבוד ביחד וכך לפתור בעיות חברתיות רחבות. למה? כי כשאנחנו מארגנים ומאגדים אנשים ועוזרים להם להפוך לחברים פעילים יותר בקהילה שלהם ובמקום העבודה שלהם ולמסד את המעורבות הזאת באמצעות מבנים ופרקטיקות דמוקרטיות, אנחנו מערערים את יחסי הכוח בחברה ומחיים את הדמוקרטיה ברמת השטח. אנחנו משנים את המציאות ועוזרים להתאים אותה למידותינו.
המקצוע שלנו כולל הרבה שיחות עם הרבה אנשים - אנחנו מבקשות לעזור להם להתחבר לאינטרסים שלהם; לערער על תפיסת המובן מאליו של הסדר הקיים; לערער על התפיסה כי אי אפשר לשנות אותו; למפות כוחות פנימיים וחיצוניים; לחבר אנשים אלה לאלה; למצוא הנהגה ולהכשיר אותה; להרחיב כל הזמן את בסיס החברוּת בהתארגנות; לתכנן ולהוציא לפועל מאבקים בהיקפים הולכים ומתרחבים; לתכנן הסדרים ומבנים חברתיים אלטרנטיביים ולקדם את מימושם. למקצוע הזה יש תורת עבודה ופרקטיקות שאפשר ללמוד, ללמד ולשכלל, אבל לעולם אי אפשר להתמחות בו עד הסוף; הוא מפגיש את העוסקים בו עם שלל חוויות רגשיות מורכבות ומחייב בחינה מעמיקה של התפיסות והאמונות הלא־מודעות שלנו ויצירת תובנות חדשות. זהו מהלך של למידה מתמדת, כזו שמתרחשת רק כשאנחנו מאפשרות לעצמנו לפגוש ידע אחר, של אנשים אחרים, שחיים בצורה שונה, ורק כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להבין איפה אנחנו בסיפור, איך אנחנו משפיעים על המציאות ומושפעים ממנה. זוהי עבודה שאפשר לעשות רק עם עוד אנשים, ורק מתוך עמדה של שותפות.
המקרים שאתאר בספר הזה: הפרקטיקות של עבודת הארגון, האמונות שעומדות בבסיסן, הקשיים שבדרך וההחלטה לפעול למרות הקשיים, לקוחים כולם מפעילותי בארגון "כוח לעובדים", אשר הוקם בשנת 2007 כארגון העובדים הדמוקרטי הראשון בישראל. הרעיון של ארגון עובדים דמוקרטי הוא שהארגון שייך לחברים בו, שהעובדים החברים הם אלה שיכולים וצריכים לשלוט באיגודים שלהם ובארגון שלהם. הרעיון הזה הוא כמעט ברור מאליו בכל ארגון עובדים בחברה דמוקרטית, אך בישראל הוא היה, ולצערי עדיין, מהפכני. הדמוקרטיה של ארגון "כוח לעובדים" נטועה בתקנונים ובמבנים הארגוניים – נציגי האיגודים, בשבתם כ"אסיפת הנציגים", מחליטים על התקציב, בוחרים הנהגה, מכריעים בנושאים אסטרטגיים. החברים במקומות העבודה השונים בוחרים את הוועד שלהם, מחליטים אם ומתי לעצור שביתה שיצאו אליה ומאשרים בהצבעה את ההסכמים הקיבוציים שלהם. יש להם כוח כמעט בלתי מוגבל להחליט איך ייראו ההתארגנות והאיגוד שלהם. יש להם כוח משמעותי להחליט איך יתנהל הארגון כולו.
המחשבה הראשונית הייתה שעצם קיומו של המבנה הדמוקרטי יוביל למעורבות ולהשתתפות רחבה של העובדות והעובדים. חשבנו שמרגע שהכוח יהיה בידי העובדים, הם ייקחו אותו וינצלו אותו כדי להחריף מאבקים, להגיע להישגים משמעותיים, להשפיע על יחסי הכוח בשוק העבודה, להעביר יותר ויותר כוח וכסף לידי העובדים, וכך יוכלו לשנות באופן יסודי את תנאי העבודה והמקצוע שלהם ואת שוק העבודה כולו. עם זאת, במרוצת השנים התברר לנו כי העובדה שלאנשים ניתנת האפשרות לבחור, לשלוט, לפעול ביחד וליצור עבור עצמם את נסיבות חייהם לא מבטיחה שהם יעשו זאת. ישנם כוחות חברתיים חזקים, שמַבנים את תפיסת העולם שלנו ומגבילים את יכולת הדמיון הפוליטי־חברתי שלנו, מצמצמים את היכולת שלנו לפרוץ את גבולות הקיים ומקשים עלינו ליצור מציאות אלטרנטיבית.
ההבנה הזאת יכולה לדכא את החשק ולכבות את התשוקה לעשייה. מנגד, היא יכולה לגרום לנו לרצות להרחיב את החשיבה שלנו בנוגע למה אנחנו יכולות וצריכות לעשות, לחפש עוד ועוד דרכים לאתגר את הקיים, להבין מה עשו ועושים מארגנים בזמנים אחרים, במקומות אחרים ובזירות אחרות כדי לשנות את יחסי הכוח החברתיים. אפשר לחפש תובנות על המצב שבו אנחנו מצויים מתוך החשיבה הפמיניסטית, מתוך תפיסות של פדגוגיה ביקורתית, מתוך הגות פוליטית; אפשר להבין את החוויה שלנו ושל האנשים והקבוצות שעימם אנחנו עובדות גם מתוך למידה ויישום של תהליכים רפלקטיביים, של עקרונות האנליזה הקבוצתית, של יחסי קבוצות. הידע התאורטי הזה, והדרך שבה הוא פוגש את החוויה שלנו כמארגנים, מאפשר לנו להמשיך לפתח את העשייה שלנו ולהתאים אותה לנסיבות המשתנות ולבריתות השונות שאנחנו רוקמים – וגם הוא נמצא כאן.
מתוך הלמידה וההתנסות בפרקטיקות שונות של עבודת ארגון הגדרנו ועיצבנו מחדש גם את המשימה הארגונית שלנו. הבנו שהמטרה שלנו כארגון עובדים היא לא רק לשפר את תנאי עבודתם של החברים בארגון, אלא, ואולי בעיקר, לארגן קהילות מאבק דמוקרטיות בתוך מקומות העבודה בהשתתפות רחבה של עובדות ועובדים ולמסד אותן באמצעות מבנים של דמוקרטיה השתתפותית, שהם שונים מאלו הקיימים בזירות חיינו – ולכן מאתגרים את המבנה החברתי־פוליטי הקיים. אמנם קהילות המאבק האלה נוצרות מתוך מאבק קונקרטי על תנאי העבודה המקומיים, אבל תהליך ההתארגנות וההבנה שאפשר לשנות יחד את המציאות יכולים להוביל להרחבת היקף ומטרות המאבקים, לשאיפה ליותר שליטה על מקום העבודה, לשיפור התנאים בענף שלם, לשאיפה לשיפור השירות הציבורי שאנחנו מספקים כעובדים וזוכים לו כאזרחים, לגיבוש דרישה לשינוי סדר היום הפוליטי ברמת המדינה. התהליך הזה יכול להביא גם להרחבת השותפויות והבריתות שלנו, להוביל למאבקים משותפים של עובדים שביום־יום מופרדים על ידי פוליטיקה לאומית וזהותית, ולשותפות גם עם קהילות נוספות מחוץ למקום העבודה, במעגלי השפעה הולכים ומתרחבים. לבסוף, זהו תהליך שמאפשר גם הרחבה של המבט. ההתנסות במבנים פוליטיים של דמוקרטיה השתתפותית והתפיסה הביקורתית כלפי הסדר הקיים אשר נוצרת במאבקי עובדים יכולות להתרחב אל תחומי חיים נוספים, ליצור הבנה נרחבת יותר של הדרך שבה המדיניות הכלכלית־חברתית־פוליטית והשלטון הנאו־ליברלי שהשתלט על שלוש הזירות האלה, יוצרים אי־שוויון, הפרדה וקיטוב. כיום זאת המשימה המרכזית של הארגון, מתוך תקווה שהמאבקים סביב תנאי עבודה שהאיגודים מובילים, בשילוב עם המבנים הדמוקרטיים וההשתתפותיים שאנחנו יוצרים, יובילו לשינוי יסודי ביחסי הכוח ובמבנים בשוק העבודה, ובעיקר – ירחיבו את הדמיון הפוליטי ויַחיו את הדמוקרטיה שלנו, שהפכה למאובנת וצרה.
הרחבת המשימה הארגונית אל מעבר לחתימת הסכמים קיבוציים מקומיים או ענפיים שישפרו את התנאים המטריאליים של עובדים וההתמקדות גם ביצירת מסגרות פוליטיות אלטרנטיביות שבאמצעותן אפשר להתמודד עם המציאות החברתית־פוליטית הנוכחית ולאתגר אותה, משמעותן שהתאוריה והפרקטיקה שמתוכן ובתוכן אנחנו פועלים רלוונטיות לא רק לארגוני עובדים והתארגנויות של עובדים, אלא לכל התארגנות חברתית ששואפת לארגן מחדש קהילות כדי לשנות את יחסי הכוח.
החלק הראשון של הספר – "הפרקטיקה" – מתאר את תפיסת יחסי הכוח שמתוכה ובאמצעותה אנחנו פועלים ומפרט את הכלים הבסיסיים של עבודת ארגון הקהילה. אלו כלים אוניברסליים המשמשים אותנו מדי יום ושאותם דייקנו והתאמנו למציאות שבה אנחנו נתקלים במקומות העבודה. החלק השני – "הדרך" – מתאר את תהליכי העבודה, כלומר את התפיסות, הרעיונות והאמונות שמניעים את הפרקטיקה ומתחזקים במהלכה. החלק השלישי – "הקשיים" – מפרט את המורכבות שטמונה בעבודה שלנו, מורכבות שאינה טכנית אלא כזו הנובעת מהמציאות החברתית־פוליטית שבתוכה אנחנו פועלים ושאותה אנחנו שואפים לשנות. החלק הרביעי והאחרון – "למה בכל זאת עבודת ארגון?" – הוא מיסיונרי בצורה חסרת בושה בכך שהוא מנסה לשכנע כי עבודת ארגון קהילה יכולה להגדיל את הכוח המשותף של הרוב, להעמיק את הדמוקרטיה וליצור בריתות, ולכן היא חיונית כתנועת נגד לתנועת הנאו־ליברליזם שנראית כיום ככוח בלתי מנוצח.
מבחינתי, המשמעות של להיות מארגנת היא למידה אין־סופית וצורך מתמיד לשכלל את הפרקטיקה שלנו ולהתאים אותה למורכבויות השונות שאנחנו נתקלים בהן. היום־יום של העשייה הזאת מאתגר, מספק ומגוון, ואי אפשר לתאר אותו באמצעות פירוק לסדר פעולות או ל"תורת לחימה". אין דרך להסביר את המקצוע הזה בלי לנתח ולהבין את הכוחות והמבנים החברתיים שמולם אנחנו פועלים, את המיקומים השונים שלנו בתוך מארג יחסי הכוח והתהליכים הרגשיים שעוברים עלינו ועל השותפים שלנו לעשייה.
הספר שאתם אוחזים בידיכם יכול להתאים גם למי שאיננו מארגן ואף על פי כן מסתכל סביבו על העולם כפי שהוא מעוצב, חושב שאולי יש בו מקום לשיפור ולשינוי ורוצה להבין איך מתחילים בעשייה, מהם עקרונות הבסיס של עבודת ארגון ואיך נראה היום־יום של המקצוע הזה. הספר פונה גם אל מארגנים קהילתיים מנוסים אשר רוצים להעמיק ולשפר את עבודתם, ושואף להעניק להם עוד דרכי התבוננות על האתגרים והמורכבויות של עבודת הארגון מחדש שאנחנו עסוקים בה ועל הדרך שבה העשייה הזאת פועלת עלינו ומעצבת אותנו.
לבסוף, אבל גם בראש ובראשונה, הספר הזה מוקדש לחברות ולחברי ארגון "כוח לעובדים" בהוקרה על נכונותם להסתכל נכוחה על המצב הקיים, להבין בצורה מדויקת את מקורות הכוח העומדים לרשותם ולעבוד בצורה מובנית ואסטרטגית להפעלה ולהרחבה של הכוח הזה.
