1
כריסטוס סטפנידס מעולם לא היה בעניין של נשים במדים. לו היה, אין ספק שהעולם היה שומע על כך דרך עיתונות הצהובונים, שדיווח על כל צעד שלו. טייקון יווני יפה־תואר באופן כמעט מבהיל, עם תיאבון אגדי למכוניות מהירות, בתים מפוארים ונשים יפהפיות וזוהרות, כריסטוס היה לוהט יותר מלוהט במדורי הרכילות.
אלא שהאשה הצעירה שלכדה את תשומת לבו לא היתה הטיפוס הרגיל שלו. היא גם לא היתה מודעת למבטו בגלל החלונות הכהים של הלימוזינה שלו, שהסתירו אותו מעין כל. גבוהה ורזה, היא לבשה מקטורן ירוק כהה צמוד וחצאית מחויטת שהדגישה את המותניים הצרים שלה והקיטורים הענוגים שלה בדיוק כפי שנעליה הפשוטות חשפו רגליים ראויות לפרס.
"האשה הזו, עם כובע המצחיה. האם אלה מדי צבא?" שאל כריסטוס את דודנו מדור שני, ספיירוס זולוטס.
הגבר המבוגר יותר הציץ החוצה. "היא נראית לי יותר כמו דיילת." באותו רגע בו כריסטוס עמד להסיט ממנה את עיניו היכה משב של רוח בכובעה של האשה והטיח אותו בקרקע. מחלפות חיוניות של שיער טיציאני התבדרו מאחוריה בקשר כאשר מיהרה לרדוף אחרי הכובע. היא תפסה אותו במרחק כמה מטרים מהמכונית שלו. שמש האביב הבעירה את השיער המזהיר שלה כאשר ניסתה להסתיר אותו מתחת לכובע. מופתע בשל היופי הרוגש של פניה הסגלגלים, כריסטוס בהה בה. עיניים זוהרות ופה ורוד כדובדבן ומלא הדגישו עור שהיה עדין וחלק כמו שנהב: היא היתה עוצרת נשימה.
טימון, העוזר האישי שלו, אמר בשקט, "אני חושב שהיא נהגת."
טרדה גרמה לכריסטוס להרים את גבותיו הכהות, שכן בעיניו נהגת נכנסת לקטגוריה אסורה של המשרתים. הוא התבונן באדמונית כאשר התיישבה מאחורי הגה מכונית בנטלי שנשאה לוגו דיסקרטי אבל ברור של חברת השכרה על הפגוש האחורי וקימט את מצחו. "בחירת קריירה מוזרה לאשה."
כצפוי, ספיירוס פלט נחרת בוז. "עם גוף כזה היא עשויה לצאת נשכרת מהעבודה הזו. "מורת רוח מילאה את כריסטוס. ספיירוס הגעיל אותו ביחסו הזה, אבל הוא היה בן משפחה וכריסטוס חונך להאמין שדם חשוב יותר מכל דבר אחר.
"אתה חושב על כלתך?" ספיירוס, שחשב ששתיקתו של הצעיר יותר נובעת ממחשבות אלה, פלט עוד צחוק רומז. "פטרינה חונכה היטב והיא יודעת את מקומה, ואם היא לא יודעת עדיין, אז אתה הגבר שיסביר לה בדיוק מהו!"
"אנחנו לא נדבר על האירוסים שלי," מלמל כריסטוס ולאטו האפל והעמוק נשמע קריר ומתרה, אבל לא הביע את מידת היאוש שלו.
כריסטוס היה בן למשפחת סטפנידס ופטרינה היתה בת למשפחת רודיאס.
המשפחות שלהם היו קשורות מאז ומעולם בקשרי עסקים ונישואים ישמרו את היחסים הללו. נישואים יחזקו את העושר והכוח של הדור הבא. אף־אחד לא ציפה מכריסטוס להיות נאמן, אבל אין טעם גם לדבר על זה בריש גלי. הוולגריות של דודנו פגעה בטעמו הטוב.
לאמיתו של דבר, לכריסטוס לא היה זמן למאמצים של הגבר השני להחמיא ולשעשע אותו מפני שהוא כבר חיכה לשורת המחץ הצפויה. אחרי־הכל, ספיירוס פנה אליו רק כאשר נזקק לכסף. פעם ספיירוס טווה מעשיות מורכבות אודות השקעות שירדו לטמיון ועסקים בטוחים שדורשים הון. כאשר אלה לא הצליחו להרשים, הוא פנה לסיפורים עצובים בהם דיבר על סבלה של משפחתו ועל הגורל המר. בהיותו מהמר ובזבזן, ספיירוס התענג פעם על מוניטין שמעולם לא עבד יום בחיים שנפרשו כבר על פני למעלה מארבעים שנה.
לפני שישה חודשים כריסטוס הרס את האגדה הזו כאשר אילץ את ספיירוס לעבוד במשרדה הלונדוני של חברת הובלות, אחת מהחברות הבנות הרבות שהפכו את סטפנידס לאימפריה. הוא קיווה שהרחק מחבריו, ספיירוס יעשה התחלה חדשה. לשם כך, כריסטוס החזיר את כל החובות של דודנו. סבו שלו, פטרם, צחק כמו תן. למעשה, כאשר כריסטוס נתן לספיירוס משרה, פטרס צחק כל־כך חזק עד שנזקק כמעט להחייאה.
"ספיירוס הוא עלוקה ומפסידן. תמיד יש אחד כזה במשפחה ואנחנו עשירים מכדי לתת לקרובים לנו לרעוב. שלם לו רק כדי להרחיק אותו מעליך. אתה לא תשנה אותו," אמר פטרם והתערב שתוך חודשים ספורים יחזור ספיירום לדרכיו המוכרות.
כריסטוס הסכים להתערבות. הוא לא ראה סיבה בשלה יממן שבט סטפנידס את סגנון החיים שגרם כלימה ומצוקה לאשתו של ספיירוס ולבנותיו. למרות שהוא כיבד מאוד את סבו, הוא האמין בכל לבו שמישהו היה צריך כבר מזמן להעלות את ספיירוס על דרך הישר. עתה כריסטוס האמין שהפסיד בהתערבות, שכן מבטו הנבון כבר הבחין בכך שדודנה של אמו המנוחה מסגיר סימנים של מצוקה של אדם המבקש להעלות נושא מביך.
"אני יודע שאתה ודאי תוהה למה באתי לאסוף אותך מהטיסה, אמר ספיירוס ועשה אתנח כדי לנשום עמוקות. "רציתי להודות לך אישית על ההזדמנות שנתת לי בשנה שעברה לשנות את חיי."
פניו החזקים והרזים של כריסטוס נותרו חסרי הבעה כאשר התבונן בגבר האחר, והסתיר את הפתעתו על שדודנו מדבר בצורה כה חופשית ליד טימון. "אם זו התוצאה, אז אני שמח בשבילך," מלמל בחיוך איטי ומקסים.
כריסטוס היה מספיק ציני מכדי להתרגש מהדברים, אבל הוא היה גם מרוצה מאוד.
"אתה תצטרף אלינו לארוחת ערב לפני שתעזוב?" לחץ ספיירוס בהתלהבות.
לכריסטוס היו תוכניות אחרות. הפילגש הנוכחית שלו תחכה לו בדירה. סיום מושלם ליום ארוך של פגישות עסקים היה מין על סדיני משי עם אשה שתעמוד בכל הציפיות שלו בהתלהבות חסרת עכבות. הוא תייק בצער את התמונה החושנית וקילל את הליבידו החזק שלו.
העקרונות דיברו במקומו: המעט המגיע לספיירוס היה הכרה בהישגים שלו.
לפני שהגיעה לדירה של ג׳מה ורורי בפרבר עירוני ירוק הבטיחה בטסי לעצמה שהיא לא תהיה רגישה מדי לדברים שתגיד אחותה.
לכן, כאשר ג׳מה הרחיבה את עיניה הכחולות כחרסינה והטילה לאחור את ראשה הבלונדי ואמרה, "אני חושבת שרזון מוגזם מזקין," בטסי, שאכלה עוגיות כל היום בתקווה נואלת שתצליח לפתח לעצמה חוה גדול יותר, רק חייכה ושתקה.
כאשר ג׳מה השמיעה קריאת השתאות למראה הציפורניים שבטסי שברה כאשר טיפלה במנוע מכונית עקשן, בטסי שתקה והסתירה את ידיה מתחת לשולחן עד כמה שאפשר.
באותו אופן היא עמדה באון ברמז שהג׳ינס והחולצה שלה גורמים לה להיראות כנער ואפילו להערה המאוחרת יותר שאין לה את מה שנדרש כדי להצליח בעולם. אכן, היא התגאתה בעצמה על שלא בלעה את הפיתיון.
דורי ישב ליד אותו שולחן, אבל היה נוכח־נפקד, וחוסר הנוחות שלו נוכח האווירה בין חברתו ואחותה המבוגרת יותר היה מודגש ביותר. לעתים הוא עשה ניסיון מסורבל להעלות נושא אחר לשיחה, אבל יהיה הנושא אשר יהיה, דומה שתמיד סיפק לג׳מה חומר נוסף כדי לגרות את אחותה. בטסי בחנה בגניבה את רורי. הוא נראה זועף, מתוח ונבוך. כמו בטסי, הוא לא הבין למה ג׳מה זקוקה לתקוף את בטסי בכל דרך אפשרית.
אחרי־הכל, לכאורה, בטסי ולא ג׳מה היתה צריכה להיות האחות המרירה, הנושאת את משא העולם על כתפיה. לפני שלוש שנים עמדו רורי ובטסי על סף אירוסים, ואז ג׳מה הכריזה שהיא הרה ושהיא נושאת ברחמה את התינוק של רורי. הוריהן דחקו בבטסי להתייחס אל הבשורה בראש מורם בגאון. זה מה שעשתה. היא היתה גאה מכדי להראות ברמז אפילו שהיא רוצה להיאחז בגבר שמאחורי גבה שכב עם אחותה היפה ממנה בהרבה. היא גם אהבה יותר מדי את רורי וג׳מה מכדי לעשות מזה עניין גדול מדי, עניין שיקרע לגזרים את כל המשפחה. ולבושתה, חשבה בטסי בזעף, היא עוד לא למדה איך לא לאהוב את רורי.
"כל נערה רווקה אחרת שאני מכירה מבלה שבעה ערבים בשבוע... אני לא מאמינה שעוד לא מצאת לעצמך בחור משלך !״ הכריזה ג׳מה בזעף.
לשבריר שניה לפת כאב זועם את בטסי והיא טמנה את אצבעותיה בפוני שערה האדום הכהה מעל למצח החיוור שלה. היא כמעט התפרצה להגיד שהיה לה בחור משלה עד שג׳מה גנבה אותו ממנה והצליחה לשתוק במאמץ כביר. מחיר השתיקה גרם לה להסמיק והיא הניחה לגאווה לדבר במקומה כאשר שיקרה. "יש בחור בעבודה... אני יוצאת אתו."
אחותה הצעירה בהתה בה עתה בחוסר נוחות. "איך קוראים לו?"
"ג׳ו..." בטסי חשקה שפתיים והביטה בארוחתה בלי תיאבון. באותו רגע בו יצא השקר מבין שפתיה היא התחרטה עליו, שכן מיד הבינה ששקר אחד יוביל לשקרים נוספים. אבל ג׳ו היה שם, הזכירה לעצמה, ואף שמעולם לא יצאה אתו באמת, הוא הזמין אותה לפחות לצאת אתו. ״הוא חדש... הוא התחיל לעבוד באימפריאל לפני שבועיים — "
"בן כמה הוא? איך הוא נראה?" סדרת שאלות סקרניות הציפה את ג׳מה.
"שנות העשרים המאוחרות. גבוה, רחב כתפיים, בהיר." בטסי משכה בכתפיה וחשבה שאם היתה יוצאת עם ג׳ו אפילו פעם אחת הרי שהשקר היה הופך באורח פלא לאמת.
ג׳מה הצטחקה. "נו, הגיע הזמן..."
רורי הקדיר פנים. "מה את יודעת על הבחור הזה? יש המון שרצים בעולם. תיזהרי,"
דחק בבטסי.
חיוכה של ג׳מה נמחק מפניה היפים כאילו סטר עליהם ובטסי רצתה לגנוח בקול.
ג׳מה נעלבה כאשר דורי גילה עניין או דאגה לאחותה. היא השפילה את ראשה ועברה את השתיקה שבעקבות ההערה באמצעות איסוף פעוטה בפיג׳מה אל בין זרועותיה. הילדה חיבקה את דודתה באושר והפכה אליה פנים שמחים. סופי, שהיתה עירוב מקסים של הגנים של הוריה, זכתה בשערו הכהה של רורי ובעיניה התכולות של ג׳מה. זמן קצר אחרי שסופי סיפקה הסחת דעת הולמת, בטסי הכריזה שהיא חייבת לטוס מפני שהיא צריכה להתחיל מוקדם בבוקר.
היא הגיעה לדירת החדר הקטנה שלה בדיוק כאשר אמה התקשרה.
"ג׳מה מאוד כועסת..." פתחה קורין מיטשל, ולמרות שתחושה מוכרת של תסכול אפפה את בטסי לשמע המילים, היא התיישבה כדי להאזין להן בסבלנות.
"לא הייתי צריכה ללכת אליהם לארוחת ערב," אמרה בטסי באנחה. "סתם גרמתי שם למתח."
"זו לא היתה בעיה אם רורי היה פשוט מתחתן עם אחותך המסכנה," קבלה אמה.
"היא חיה, אם לילדה בת שנתיים, ועדיין אין רמז לטבעת נישואים! מובן שהיא אומללה. יש להם דירה נחמדה משלהם ורודי מצליח כעורך־דין. למה הוא מחכה?"
בטסי שאפה לקרבה נשימה ארוכה ומחזקת. "אמא, זה לא ענייני.״
"אבל את מכירה את דורי ברטרם טוב מכל אחד אחר!" מחתה קורין בלהט. ״הוא שובר את לבה של ג׳מה — "
"המון זוגות חיים יחד ללא נישואים," אמרה בטסי בשקט.
"דורי לא תכנן לאלץ אותך לחיות בחטא, נכון?" התיזה קורין תזכורת שנועדה להסביר את מצוקתה של בתה הצעירה יותר. "האם זה פלא שג׳מה מרגישה נורא פגועה כאשר היא רואה את אבי בתה מקדיש לך תשומת לב?"
"הוא לא הקדיש לי תשומת לב," הדגישה בטסי בלאות, אבל היא ידעה שהאשה המבוגרת יותר אינה מקשיבה לה. היא ודאי נרגשת אחרי שיחת טלפון היסטרית מבתה הצעירה, להוטה לדבר על הבעיות ביחסיהם של ג׳מה ורורי.
זה היה דפוס מוכר והוא פגע בבטסי מאחר שאמה היתה כה אדישה לרגשות שלה.
למה היא צריכה להבין את הבעיות של ג׳מה עם דורי? למה מצפים ממנה לשאת את ההערות הכלבתיות של אחותה בשתיקה סלחנית? ועוד יותר גרוע היה צליל המרירות הפוצע בקולה של אמה, שרמז לכך שזו איכשהו אשמתה של בטסי שעולמה של ג׳מה אינו ורוד ומושלם כפי שחשבה שהוא צריך להיות.
יותר ויותר בטסי למדה שהיא השעיר לעזאזל של כל המשפחה ברגע שג׳מה כועסת עליה. יחלפו כמה שבועות בטרם תשמע שוב מאמה. ג׳מה דמתה לאמה במראה וכאישיות וקורין הזדהתה עם האינטרסים של ג׳מה. כאשר היתה ילדה, בטסי מעולם לא פקפקה במציאות בה אחותה הצעירה ממנה בשנתיים היתה הבת המועדפת. כתינוקת, ג׳מה סבלה מרשרוש בלב וכולם כרכרו סביבה. כאשר הבריאה לגמרי, ההורים כבר היו כל־כך רגילים להעניק לה את חלק הארי של תשומת הלב שלהם עד ששום־דבר לא השתנה. הוריה של בטסי העריצו את ג׳מה וסופי היתה היהלום שבכתר של אחותה.
בהשוואה, בטסי היתה תמיד קצת מוזרה בחוג המשפחה. העדפותיה בבגדים ותחומי העניין שלה מעולם לא היו נשיים מספיק כדי לשאת חן בעיני אמה. למעשה, זכרונות הילדות המאושרים ביותר שלה סבבו סביב סבה המנוח, ששיקם מכוניות קלאסיות בזמנו החופשי. כנערה, היא היתה נערית וספורטיבית, להוטה אחר מכוניות בזמן שנערות
אחרות בגילה היו להוטות אחר הבנים שנהגו במכוניות. בחזית זו פרחה מאוחר מאוד וחשה מאוימת בשל ההצלחה של אחותה באגף זה. בנים התחילו לרדוף אחרי ג׳מה כאשר היתה בת שלוש־עשרה.
בטסי פגשה את רורי במועדון ספורט כאשר היתה בת שמונה־עשרה. הוא היה בתחילה ידיד בלבד, אבל היא ידעה כיצד הרגישה כלפיו זמן רב לפני שהוא אזר עוז כדי להזמינה לצאת אתו. באותו שלב בטסי כתשה עד מוות את כל המחשבות האסורות שלה. זה העבר, הזכירה לעצמה בחריפות. אף־אחד לא צריך לספר לה שאשה אחרת אינה יכולה לגנוב גבר בניגוד לרצונו. היא גם לא היתה צריכה להיות מופתעת, חשבה, כאשר רורי התאהב בג׳מה, שהיתה הרבה יותר חיונית וסקסית ממנה. עם מחשבות אלה, בטסי נכנסה למיטה.
למחרת בבוקר, כאשר הגיעה לעבודה, ג׳ו טיילר כבר מירק את חרטומה של המכונית בה נהג. הוא עמל קשות, חשבה בטינה ושאלה את עצמה מדוע יש לה התנגדות כזו כלפיו. אז הוא נראה לה יהיר ושחצן, אבל הוא היה צעיר, מצודד ופנוי והיא פגשה גברים שהיו מרוצים מעצמם בגלל הרבה פחות. חלפו שבועיים מאז הצטרף לצוות העובדים של אימפריאל לימוזין והוא לא הצטרף לקובלנות המקובלות אודות שעות העבודה הקשות, השכר הנמוך והלקוחות התובעניים וכפויי הטובה. למעשה, כמוה, ג׳ו היה זאב בודד וגבר של מילים ספורות. כמה זמן עבר מאז יצאה עם מישהו? יותר מדי, החליטה וניגשה אל הגבר הבלונדי בצעד נבוך.
"אמרת שתשיג כרטיסים למרוצים בסילברסטון... ההצעה פתוחה עדיין ?״
ג׳ון המשיך למרק. "אולי..."
מזגה התלהט תוך שניה לכדי התגוננות נבוכה. "טוב, אז תודיע לי ברגע שתחליט.
אבל ייתכן שאז אני אצטרך..."
"לא, לא הבנת אותי," מחה ג׳ו ושתל יד גדולה על זרועה כדי שלא תתרחק.
"ההצעה עדיין פתוחה."
הוא היה בנוי כמו סלע ותחושת אי־הנוחות שעורר בה בעבר כמעט צצה בשנית.
היא התגברה על הכמיהה להתרחק ממנו ובמקום הצליחה לחייך ואמרה לעצמה לא להיפגע מהסיפוק הזחוח שלא הצליח להסתיר כמעט. אם ג׳ו טיילר חושב שהקסם השרירי שלו כובש אותה, אז בקרוב יגלה עד כמה טעה...
שישה שבועות אחרי ביקורו הקודם טס כריסטוס ללונדון מדרום צרפת. טימון הקביל את פניו בנמל־התעופה והושיט לו מעטפה חתומה.
כריסטוס הרים גבה שואלת. ״מה זה ?״
"ספיירוס זולוטס ביקש ממני למסור לך אותה לפני שתצא מתחום שדה־התעופה."
כריסטוס הוציא כרטיס ברכה חתום על ידי דודנו. "אבל זה לא יום־ההולדת שלי,"
אמר בפליאה.
טימון נראה מתוח ולא אמר דבר. מקץ כמה דקות עצר כריסטוס במרחק עשרים מטרים מהלימוזינה עליה הצביע העוזר האישי שלו מעבר לחניון. הפליאה שלו הגיעה לקצה לפתע והוחלפה בדהרה פתאומית של ציפיה. היה לו זכרון צילומי. זו אותה מכונית שהיתה נהוגה בידיה של היפהפיה האדמונית שאותה העריץ כאשר היה בחברתו של דודנו לפני חודש.
הוא התקשה להאמין בתחילה שדורנו ימצא דרך כל־כך מהוגנת להפתיע אותו.
טימון פצח בהסבר מאולץ, "דודנך היה נחוש בדעתו להפתיע אותך. הוא אמר שהוא ישכור את חברת הלימוזינות הספציפית הזו לסוף־השבוע, אבל אני הרגשתי — "
"אין צורך להילחץ," יעץ לו מעבידו בקול צרוד ועיניו הכהות ועזות המבע נצצו מעל הדמות הנשית שעלתה מתוך המכונית.
אפילו מדי הנהג לא יכלו להסתיר את השלמות שלה. דקיקה כקנה סוף, עם מותניים שלא היו רחבים מהקף שתי ידיו, היא נעה בחינניות של רקדנית. הוא דמיין אותה במשי. משי שיחליק על עורה הצח ויהיה חלק כסאטן תחת מגעו. לא עלה בדעתו ולו לרגע שלא יוכל לכבוש אותה. כל־אימת שרצה אשה, היא באה אליו. הוא השיג כל אשה בה חשק. פעם או פעמיים היה המגנטיזם שלו כלפי בנות מינה בבחינת קללה כאשר הנשים ובנות הזוג של החברים שלו שלחו לעברו אותות ברורים. אבל הוא מעולם לא נתקל בכשלון.
"עלי להזהיר אותך שצוות האבטחה מאוד מודאג מהשינוי של הרגע האחרון הזה בהסדרי הנסיעה שלך," המשיך טימון בחשש. "לא היה מספיק זמן לבדוק את החברה החדשה הזו."
"אני מרוצה מאוד," לאט כריסטוס ותשומת לבו כולה היתה נתונה לאשה הצעירה שהסתובבה סביב הלימוזינה בבדיקה של הרגע האחרון. הוא חש בגאווה הפנימית שלה על פי זווית ההטיה של ראשה הקטן, בזקיפות גווה ובהרמת קו הלסת העדין שלה.
האם תהווה אתגר? הוא אהב אתגרים אבל היה מעשי: היה לו רק סוף־שבוע אחד.
"זו חברה הרבה יותר קטנה... ייתכן שהיא לא תצליח לספק את השירות לו אתה רגיל".
תחילתו של חיוך מרושע הופיע על פיו החושני והרחב של כריסטוס.
"מנגד, יכול להיות שהשירות יהיה מעל ומעבר לכל מה שאני רגיל לקבל."
בשלב זה טימון הבין את הרמז ונכנע לבלתי נמנע.
"חוששני שתצטרך למצוא את דרכך למשרד בכוחות עצמך היום," אמר כריסטוס
בלי היסוס.
המשך הפרק בספר המלא
