תחנת המשטרה מרחב ירקון, תל אביב
שלושה ימים ורד קוגמן יושבת מול מסך המחשב, שעות על גבי שעות, ברציפות, ועוברת על מצלמות הרחוב מחפשת אחרי אוטו ספורט בצבע ירוק ברחוב ירמיהו. השעה כבר מאוחרת וחוץ מהפסקות ממש הכרחיות כמו לשירותים, קפה ואולי משהו קטן לאכול, היא לא זזה מהעמדה שלה. הגוף שלה כואב מלשבת והעיניים טרוטות. עד שהיא לא תמצא את האוטו הירוק הזה, היא לא באמת יכולה להמשיך.
דליה צוברי אמרה לליאורה, בחקירה לפני שלושה ימים, שבאופן ממש מוזר היא פגשה את לנה אודסקי, ביום שני שעבר ברחוב ירמיהו, ומי היה מאמין שפחות משבוע אחרי הפגישה המוזרה הזאת, הגופה של לנה תמצא בתוך מזוודה מאחורי המכולת של בעלה, יקי. "נורא" היא אמרה. "איזו אישה היא היתה...איך היא טיפלה באמא שלי...עד היום האחרון...פשוט נורא" והזיזה את ראשה מצד לצד וציקצקה.
היא גם אמרה שאין לה מושג מה לנה עשתה שם ברחוב ירמיהו. בהתחלה היא לא ממש זיהתה אותה. נכון, עברה שנה וחצי מאז שאמא שלה נפטרה וזאת גם היתה הפעם האחרונה שדליה ראתה אותה, אבל משהו בה היה נראה שונה. היא לא דיברה איתה אבל היא בטוחה שזאת היתה היא שנשענה על המכונית ספורט הירוקה ודיברה שם עם מישהו. כשליאורה שאלה אותה אם היא זוכרת את היצרן של הרכב, דליה חייכה ואמרה שיקי, בעלה, תמיד צוחק עליה שהיא מזהה רכבים רק לפי הצבע שלהם.
אחרי שסיימה עם החקירה של דליה, ליאורה הפילה עליה את המשימה הזו והושיבה אותה מול המסך שתתחיל לחפש אוטו ספורט ירוק ברחוב ירמיהו בשעות אחר הצהריים של יום שני שעבר. אם היא רק היתה יודעת כמה מכוניות עוברות ברחוב הזה בשעות העומס. או אולי היא יודעת וזאת בדיוק הסיבה שהיא נתנה לה את המשימה הזאת.
