מבוא
על הספר
ספר זה נכתב במהלך שנת 2023. מזה שנים אני חושבת שראוי להציג את הפמיניזם מחדש לדורות חדשים של צעירות וצעירים — וגם לנשים צעירות פחות שלא יצא להן להתוודע אליו, או שהתוודעו אליו ומבקשות לדעת עוד. אך לא הייתי משוכנעת שקיים ציבור שירצה לערוך היכרות כזו עם הפמיניזם. אף שרק מעטות לומדות להכיר את תכניו של הפמיניזם, את דרכי החשיבה שפיתח, את התובנות המגוונות שהוא מציע — לרבים נדמה שכל אלה כבר מובנים מאליהם ואין צורך לדוש בהם. מושגים פמיניסטיים, כמו "העצמה נשית", "גבריות רעילה" ו"ניצול יחסי מרות" שהתאזרחו בשיח הציבורי הרחב יוצרים את הרושם שהם מתמצתים את הפמיניזם, ושזה כבר נקלט והפך לחלק מן הנורמות החברתיות הנוהגות. ההתעוררות בשנת 2018 סביב מה שכונה #metoo יצרה, בעיקר בקרב צעירות וצעירים, את הרושם כאילו נזקיהן של פגיעות מיניות כבר לובנו, והעולם השתנה.
במהלך שנת 2023 התרשמתי שנוצר עניין חדש בנושא המגדרי. תוכנית הממשלה לשנות סדרי בראשית ולהגדיר מחדש את היחסים בין רשויות השלטון בישראל ואת זכויות האדם עוררו תגובה אזרחית חריפה שהתייחסה גם להיבט המגדרי של הסדר החדש המתוכנן. קבוצות נשים הזהירו שיש בממשלה גורמים שמבקשים להסיג נשים לאחור, לקצץ בזכויותיהן ולהגביל את יכולתן להשתתף במרחב הציבורי. לעומתם, אותם גורמים השיבו מלחמה שערה וטענו כי הם מבקשים לשחרר את נשות ישראל מהשעבוד לפמיניזם, שמפתה אותן להתנכר לטבען האמיתי וללכת שבי אחרי השקפת עולם זרה שפוגעת בהן ובמשפחותיהן. נשים רבות חשו מבוכה ודאגה וביקשו ללמוד ולהבין יותר. זה ההקשר שגרם לי להוציא את כוונותיי מן הכוח אל הפועל ולכתוב ספר זה.
הספר אינו מתיימר לנתח בצורה ישירה את הסוגיות המגדריות שעל סדר היום הישראלי כאן ועכשיו. במקום לתת לקוראות ולקוראים דגים, אני מבקשת להציע להן חכה. לכן הספר מציג מן היסוד, בשפה שווה לכל נפש, את הזרמים המרכזיים של החשיבה והעשייה הפמיניסטית, וכתוספת, את החשיבה הפמיניסטית שלי, שאני מפתחת בעשורים האחרונים. מי שיכירו את צורות החשיבה הפמיניסטיות היסודיות הללו יוכלו ליישם אותן על הסוגיות המגדריות שמעסיקות את החברה הישראלית כיום — וגם על אלה שיעסיקו אותה מחר. הן יוכלו להסתמך על עושר של הגות ועשייה פמיניסטיים כדי להגיע בכוחות עצמן לתובנות רלוונטיות לחייהן.
מאחר שמדובר בספר יסוד המציג את המכלול הפמיניסטי, ספר זה מציע בעיקר מפגש עם תפיסותיהן של כמה הוגות שהשפיעו על החשיבה הפמיניסטית. עם זאת, מאליו מובן שהפרשנויות שהספר מציע לכל טקסט ולכל רעיון הן שלי; הספר מבטא את השקפתי בעת הזו על הגישות הפמיניסטיות שהוא סוקר. השקפתי היא פרשנות אפשרית אחת מרבות. כבכל תחום, אפשר להציג גישות ותפיסות בדרכים שונות, ואף אחת מהן אינה בהכרח נכונה או מדויקת יותר מאחרות. לכן רצוי להכיר פרשנויות מגוונות.
הספר פותח בהצגה של הפטריארכיה. צעירות רבות שאני פוגשת מבקשות לא להעיק עליהן עם המילה הזו, שהן טוענות שפמיניסטיות טרחניות מטיחות בהן מכל עבר. תחושת הרוויה מרתיעה אותן מלבחון את משמעות המושג ולהעמיק בו. הפטריארכיה היא מבנה העולם שבו גברים שולטים ונשים נשלטות; גברים קובעים ונשים מצייתות; גברים מאיישים את המשרות החשובות וממלאים תפקידים של מקבלי החלטות וקובעי מדיניות, ונשים מושתקות ומודרות. יש פטריארכיות נוקשות ואחרות מרוככות; כולן חולקות מאפיינים משותפים. הפרק הראשון של הספר מזמין את הקוראות והקוראים לסייר בעולם הפטריארכלי כדי להתוודע אליו. כולנו מכירות את כל שביליו ואת כל פינותיו, כי אנו חיות בו כל חיינו; אך דווקא הקִרבה הרבה מקשה לראותו כמכלול, על הגיונו, דפוסי הפעולה שלו, והתבניות שנראות לנו מובנות מאליהן. היכרות עם הפטריארכיה היא הצעד הראשון בכל מסע פמיניסטי. הפמיניזם הוא תנועה לשחרור מן הפטריארכיה; היכרות עם הפטריארכיה היא לפיכך, נקודת המוצא להבין את תנועת השחרור ממנה.
הפרק השני מכיל סיכום תמציתי של ההיסטוריה של התנועה הפמיניסטית. הוא מציג את ה"גלים" הפמיניסטיים ששטפו את העולם מאז אמצע המאה ה־19, ואת הקשר בין התפתחות הפמיניזם בכל עת מסוימת לבין התפתחותן של תנועות חברתיות מודרניות נוספות באותה עת. פרקיו הבאים של הספר מציגים, בזה אחר זה, את הגישות הפמיניסטיות שנתפסות כבסיסיות ומרכזיות: הפמיניזם הליברלי, הפמיניזם התרבותי, הפמיניזם הרדיקלי, ופמיניזם הגיוון וההצטלבוּּתיוּת. כל אחד מן הפרקים מתמקד בטקסט אחד של הוגה אחת שנחשבת מרכזית לזרם הפמיניסטי שאליו היא שייכת. כך, אף שהפרקים קצרים ותמציתיים, הם מציעים העמקה — ולוּ בטקסט אחד בכל פרק.
בפרק השביעי אני מציגה את "פמיניזם כבוד אדם וחוה": הזווית הפמיניסטית שאני מפתחת מזה שנים בספרים, במאמרים, הוראה ועשייה. אני מאמינה שנקודת מבט זו מציעה ערך מוסף, שופכת אור על הגישות האחרות ומאפשרת להעמיק ולחדד את כלל התובנות הפמיניסטיות. הפרק האחרון, הפרק השמיני, הוא היחיד בספר המטפל בסוגיה מגדרית מרכזית, על שני ראשיה: הַדָּרַת נשים והפרדה בין המינים. כל אחד מן הפרקים האחרים מציג צורת חשיבה פמיניסטית; נושאים מגדריים ספציפיים כמו שוויון הזדמנויות בעבודה, בלימודים ובצבא, אלימות מינית, דיני נישואים וגירושים, הפלות והטרדה מינית מוזכרים תוך כדי הצגתם של הזרמים הפמיניסטיים השונים, אך אינם נידונים בפני עצמם. טיפול נושאי כזה מצריך ספר נוסף. ההפרדה המגדרית והדָרת הנשים הן שני פניה של סוגיה מגדרית שחוצה את כל הנושאים האחרים והיא מרכזית ויסודית לכל חשיבה פמיניסטית. במדינות שבהן העיסוק הפמיניסטי מפותח, סוגיה זו כבר אינה על סדר היום, וקשה למצוא התייחסות עכשווית אליה. בישראל במאה ה־21 זו סוגיה בוערת. לכן בחרתי לסכם את כל פרקיו של הספר באמצעות דיון בנושא ההפרדה וההַדָּרָה.
לבסוף, נספח קצר מציג את הטיפול הישראלי בהטרדה מינית. מכיוון שזה נושא מגדרי שזכה בישראל להסדרה פמיניסטית מובהקת, הצגתו היא בבחינת "סוף טוב", או לפחות מפיח תקוה, להיכרות עם הפמיניזם.
מכיוון שזהו ספר יסוד לציבור הרחב, נמנעתי מהערות שוליים ומהפניות לספרות מחקרית. הערות והפניות נוטות לייגע ולהרתיע ציבור שאינו מורגל בהן. אני מתנצלת בפני ההוגות והחוקרות הפמיניסטיות הרבות שעל דבריהן אני מסתמכת בלי להזכירן בשמותיהן.
מי שמבקשות ספרי מבוא נוספים, יכולות למצוא הצגה בסיסית של נושאים מגדריים רבים מנקודת מבט משפטית בספרי פמיניזם זכויות ומשפט1 ומנקודת מבט פסיכולוגית בספרה של אריאלה פרידמן באה מאהבה: אינטימיות וכוח בזהות הנשית.2 הצגה ידידותית לקוראת של ההיסטוריה הפמיניסטית אפשר למצוא בספרה של טלי רוזין מה זה בכלל פמיניזם? ואיך קרה שאנחנו לא יודעות על זה כלום.3 ארון הספרים הפמיניסטי העברי מכיל שפע גדול של ספרי הגות ומחקר, שכל אחד מהם מעמיק בנושא מגדרי (למשל הסדרי משמורת ילדים, נשים בפוליטיקה הישראלית, נשים בזנות, גילוי עריות, או נשים בתקופת המנדט הבריטי). כמו כן יש גם קובצי מאמרים המכילים קולות פמיניסטיים רבים (למשל בכל הקשור בהתייחסות המשפט הישראלי לנשים ולמגדר). כמה הוצאות ספרים מרימות תרומה גדולה לפיתוח הפמיניזם הישראלי ולהפצתו בציבור. כך, למשל, סדרת "מגדרים" של הוצאת הקיבוץ המאוחד מכילה עשרות ספרי מחקר פמיניסטיים מקוריים ומתורגמים.
* * *
כתבתי את הספר במחצית השנייה של שנת 2023, ובמהלך חגי תשרי (תשפ"ד) עברתי על הטקסט השלם. קבעתי עם דוד גוטסמן, מנהל הוצאת פרדס, שאשלח לו את הטקסט אחרי החגים, כלומר ב־8 באוקטובר 2023. בשבת, 7 באוקטובר, התרחש הטבח בעוטף עזה ומטחי פגזים נורו לכל חלקי הארץ. כששבתי מן המקלט אחרי האזעקה הראשונה גיביתי את הקבצים שהכילו את פרקי הספר וגם שלחתי אותם אל ההוצאה. כך נכרך הספר בחווייתי עם שעותיה הראשונות של המלחמה. אך ככל שנקפו הימים, הבנתי שהמלחמה שזעזעה את מדינת ישראל עד היסוד, הותירה חותם גם על הסוגיות המגדריות שעל סדר היום הישראלי. חודשיים לתוך המלחמה התחלתי לעבור שוב על הספר והתאמתי אותו למציאות המגדרית החדשה, המתהווה. הדגשתי, חידדתי ופירטתי נקודות שנראו לי מעניינות וחשובות לציבור הישראלי שיקרא את הספר אחרי מלחמת עזה של השנים 2024-2023. הספר אומנם מציג את יסודות הפמיניזם שאינם מוגבלים לזמן או למקום ואינם משתנים מיום ליום, אך ההדגשים, נקודות המבט והדוגמאות מביאים בחשבון את סדר היום והלך הרוח של קוראות וקוראים ישראלים שחוו את השבר של אוקטובר 2023. אני מפרסמת את הספר בתקווה שהוא יסייע להתעוררות הפמיניסטית שמתהווה כיום בישראל ויפיח רוח בגל הפמיניסטי הישראלי הבא.
תודות
את גרסתו הראשונה של הפרק הראשון, המציג את הפטריארכיה, כתבתי בסוף שנת 2022. קרן ריף אפלבאום וקבוצת חברותיה הירושלמיות הסכימו לקרוא אותו ולחשוב ביחד איתי כיצד ניתן לשפרו. העניין שגילו בפטריארכיה וסערת רגשותיהן דרבנו אותי להמשיך ולכתוב. אני מודה להן על כך. חברות וחברים קראו בנדיבות גרסאות שונות של הפרק הראשון והציעו הצעות לשיפורו, ואני מודה לכולן בחום: רבקה אלישע, יואב אשכנזי, ליאור גל־כהן, רועי כנען וארנה רז. כולן גם תמכו ועודדו להשלים את פרויקט כתיבת הספר ולהוציאו מן הכוח אל הפועל. תודה גם לתלמידי בשנה ב' במכינת עין פרת שקראו גלגול מוקדם של הפרק והציעו הערות מנקודות מבטם: יואב ברק, אייל הרטמן, לביא משען, קובי סדינוף, יעל עילם, רועי פולין ויובל קרמזין. חלקים מן הספר מבוססים על קורס פמיניסטי שאני מלמדת תלמידי שנה ב' במכינת עין פרת מזה שנים. אני אסירת תודה לכל התלמידות והתלמידים שלימדו אותי ללמד את הדברים. תודה רבה לאורית נבנצל ולאיה אלישב־ברסקי על תרומתן המקצועית החשובה לעריכה הלשונית ; השקעתן, מסירותן ואורך רוחן ראויים לכל שבח. תודה מיוחדת לשלומית כנען שבסבלנות רבה הציעה לי הערות מחכימות על טיוטה של הספר כולו ואִתגרה אותי בנקודות רבות. תודה מיוחדת נוספת לרבקה אלישע, שלומדת ומלמדת ביחד איתי את העולם המופלא של סוגי הכבוד ומנהלת את "המרכז הישראלי לכבוד האדם" שהקמנו ביחד לממש את חזון כבוד אדם וחוה. כתמיד, אני אסירת תודה לחיות, ובמיוחד לחתולי הבית, הגינה והסביבה, שנוכחותם בחיי עוזרת לי לשמור על שלווה ולכתוב גם בימים סוערים וקשים.
דצמבר 2023
במקום הקדמה
נשים במלחמת עזה 2023 בין השתקה, ניכוס וגבורה
ספר זה נכתב במהלך שנת 2023 ורואה אור בצל המלחמה בעזה. אירועים דרמטיים כמו מלחמה משליכים על תפיסות מגדריות ומשפיעים עליהן. מלחמת עזה 2023 עוררה שיח מגדרי ער שאינו אופייני למלחמות ישראל. במרבית המלחמות, החיילים, המפקדים, המנהיגים — כולם גברים, וכמוהם גם דובר צה"ל, הכתבים הצבאיים והפרשנים באולפנים. מלחמות בישראל הן עניין גברי, שמחזיר נשים לתפקידיהן המסורתיים: יחד עם הילדים והקשישים הן מהוות את אוכלוסיית העורף שזקוקה להגנת הגברים הלוחמים. הן מחזיקות את הבתים והעסקים כשהגברים בחזית, תומכות בגברים שלהן, שותקות, מנחמות ומתאבלות. ב־7 באוקטובר שינו מחבלי חמאס את כללי המשחק כאשר פרצו אל העורף הישראלי, תקפו אוכלוסייה אזרחית ופגעו בילדים ובמבוגרים ללא הבדל דת, גזע ומין. שיבוש התקשורת הצבאית וההפתעה המוחלטת שבה נתפסו יחידות הצבא גרמו לכאוס, שבמסגרתו מי שיכלו פעלו ככל שיכלו, חופשיים מסטריאוטיפים ודעות קדומות.
כתוצאה מכל אלה התרחשו דברים שלא אירעו במלחמות ישראל קודמות: האויב התקיף נשים ונערות ישראליות רבות, הן עונו, נפגעו מינית, נרצחו ונחטפו. נשים ישראליות, יחד עם גברים וילדים, נפלו בשבי חמאס ונחטפו לעזה. בהיעדר יחידות צבאיות שיגנו על היישובים, רבש"צית בעוטף עזה מצאה עצמה מפקדת על קרב נגד המחבלים. חיילות קרביות שבדרך כלל מורחקות מן הקו הראשון הגיעו אל היישובים המותקפים וניהלו קרבות עם המחבלים. לוחמת נשים, שלא נראתה בישראל מאז מלחמת העצמאות, הייתה תופעה בולטת ביום הראשון למלחמה. במקביל, בימים שאחרי המתקפה התברר שתצפיתניות ששירתו בסמוך לגבול, כמו נגדת ביחידת המודיעין 8200, התריעו שוב ושוב על המתקפה המתוכננת בדיוק רב, אך אזהרותיהן נדחו בזלזול ובהתנשאות. התברר שהשתקתן הייתה אחד המחדלים שהובילו להתרחשות האסון.
בשעה שדברים אלה נכתבים, כחודשיים אל תוך המלחמה, השיח הציבורי האינטנסיבי בענייני מגדר מתמקד בשלושת הנושאים הללו: 1. ההתעלמות מאזהרותיהן החוזרות ונשנות של התצפיתניות שזיהו התרחשויות חריגות מעבר לגבול, ומהתראותיה של נגדת יחידת המודיעין 8200 שחזתה את המתקפה וניסתה לעורר את מפקדיה; 2. הפגיעות המיניות הרבות והחמורות שמחבלי חמאס ביצעו באזרחיות ישראליות; 3. גבורתן של הרבש"צית, מפקדות בבסיסים שהותקפו, ושריונאיות שהגיעו לזירה ולחמו באויב בהצלחה ובגבורה.
כפתח לספר זה, העוסק בחשיבה פמיניסטית, אתייחס לשיח ציבורי זה מנקודת מבט פמיניסטית, ואדגים בכך את אופני החשיבה המוצגים בספר. הקדמה זו היא מעין יישום של החשיבה הפמיניסטית המוצגת בספר על מציאות ישראלית ברגע מסוים. בראשית הדברים אציין שהתצפיתניות, הנגדת, הנשים הישראליות שנפגעו מינית בידי חמאס והלוחמות — כולן נשים ישראליות יהודיות השייכות לזרם המרכזי, החילוני והדתי־לאומי, שמשרת בצה"ל. מכיוון שסקירה זו מתמקדת בהן ובהתייחסות הציבורית אליהן, היא אינה מתייחסת לנשים ישראליות שאינן יהודיות, ולנשות הקהילה היהודית החרדית. אין ספק שהמלחמה השפיעה גם עליהן ובדרכים שונות מן המתואר כאן. מן הראוי ללמוד גם השפעות אלה.
השתקה
פמיניסטיות בישראל כבכל מקום מתריעות על הרחקתן של נשים ממוקדי קבלת החלטות, ועל הקטנתן והשתקתן כאשר הן מצליחות בכל זאת להשתלב, ולו רק בדרגים הנמוכים של מקומות אלה. מתקפת המחבלים על יישובי העוטף פקחה את עיני הציבור הישראלי לראות תופעה זו ולהבין את נזקיה.
15 חיילות, תצפיתניות, ששירתו בסמוך לגדר הגבול עם רצועת עזה, נרצחו מיד עם חדירת המחבלים בבוקר 7 באוקטובר ושבע אחרות נחטפו ונלקחו אל תוך עזה. עיתונאים הזכירו כתבה שהתפרסמה שנה לפני מתקפת חמאס ותיארה תסכול קשה של התצפיתניות המופקדות על מעקב שוטף אחר תנועות האויב מעבר לגבול. הן העידו על יחס מזלזל של המפקדים כלפיהן, על ביטול הערכותיהן ועל חוסר התחשבות בדבריהן.
עדויותיהן של התצפיתניות ששרדו את מתקפת חמאס החלו להגיע לתקשורת מיד. הן תיארו כיצד בחודשים שקדמו לאוקטובר 2023 שבו ודיווחו למפקדיהן שהן מזהות תנועות חריגות, מעוררות חשד, לא מוסברות, שנראו להן כאימונים של חמאס לקראת מתקפה מסיבית על ישראל. גם בלילה שקדם למתקפה הן התריעו על התקרבות יתר לגבול הישראלי. כל אזהרותיהן נפלו על אוזניים ערלות; הן לא נלקחו ברצינות ונענו בהתעלמות. המפקדים הגיבו באדישות ובאמירות מקטינות כגון "אתן רק העיניים, לא הראש", והזהירו אותן שאם יוסיפו להטריד בפניותיהן — יענישו אותן.
כשחלק מן הדרגים הצבאיים הגבוהים הבינו, לפנות בוקר 7 לאוקטובר, שיש לתגבר כוחות ולהתכונן לחדירה אפשרית, התצפיתניות לא עודכנו בכך. הן נשארו במיטותיהן, לא דרוכות ולא חמושות, ולא התכוננו למתקפה. הצבא הותיר אותן, כפי שהגדירה זאת אחת מהן, כברווזים במטווח, ולא נתן להן הזדמנות להתארגן לשם הגנה עצמית מפני התוקפים. כך נרצחו רבות, אחרות נלקחו בשבי, והנותרות בחיים סובלות טראומה קשה.
כבר בימים הראשונים למלחמה היו מי שקישרו בין השתקתן של התצפיתניות לבין מינן. במחצית חודש נובמבר, כשעיתון הארץ פרסם כתבת תחקיר גדולה בנושא, המשמעות המגדרית של ההתרחשות הפכה לנחלת הכלל. על רקע זה התפרסם בסוף אותו חודש בתוכנית עובדה של ערוץ 12 סיפורה של נגדת בחיל המודיעין שכתבה מסמך שבו צפתה במדויק את מתקפת חמאס כפי שהתרחשה. הציבור למד שכבר בראשית יולי 2023 העבירה נגדת ותיקה ומנוסה במודיעין תיאור של תרגיל נרחב שערכו כוחות הנוח'בה של חמאס במאי, המדמה השתלטות על יישובים ובסיסי צבא בישראל. היא העריכה כי: "מדובר בתוכנית שנועדה לפתוח במלחמה." אף שעמיתיה התרשמו מן הממצאים שאספה וניתחה, קצין בכיר ביטל את חוות דעתה בטענה שהתרחיש "דמיוני לחלוטין". התעקשותה של הנגדת, שאליה הצטרפו אנשי מודיעין נוספים, לא הועילה, וההתראה המדויקת שהייתה עשויה למנוע את הצלחת חמאס, הושתקה.
התדהמה הציבורית מההקטנה והזלזול הבוטים בתצפיתניות ובנגדת הולידה זעזוע וזעם. אך מי ששירתה בצה"ל לא הופתעה: ההקטנה והזלזול הללו מלווים חיילות בכל חילות הצבא מאז ומעולם. למעשה, כפי שהמחקר הפמיניסטי מראה באופן עקבי, עמדות ודעות שמביעות נשים נתקלות בביטול כמעט בכל מערכת מקצועית, וככל שהמערכת נתפסת בעיני עצמה כ"גברית" יותר — כך גדלים הזלזול, ההשתקה וההתעלמות מנשים. הקושי אינו נעוץ ברמתן המקצועית של הנשים או בחוסר מיומנותן. במערכות כאלה, הדְרת־כבודם (honor) של המערכת וכל חבריה כרוכה ללא הפרד בגבריותם. הם חווים נוכחות של נשים כמביישת את העמיתים ופוגמת בגבריותם; היא מכתימה, בתודעתם, את הדְרת־הכבוד הקבוצתית, את "כבוד הציבור", ולכן גם את זו האישית שלהם.
בדרך כלל נשים הצליחו להשתלב במערכות גבריות — ובוודאי באלה הנחשבות יוקרתיות — רק לאחר מאבק קשה, ומכוחה של החלטה משפטית או פוליטית שחייבה את המוסדות לשלבן. הגברים שאולצו לקבל נשים לשורותיהם עשו זאת מחוסר ברירה ובחוסר רצון. דרכם להביע את חוסר שביעות רצונם כוללת פעמים רבות השפלה והטרדה מינית של הנשים, הפחדה שלהן, הקטנה והשתקה. אלה מתבטאות באמירות כמו "תהיי יפה ותשתקי", "תגידי תודה שנותנים לך להיות כאן ואל תבלבלי את המוח", "תעשי את התפקיד הקטן שלך ותני לנו להבין מה קורה". מפקדיהן של התצפיתניות ושל הנגדת שהשתיקו אותן לא היו היוצאים מן הכלל; הם משקפים את הנהוג והמקובל.
החשיפה הרחבה של ההשתקה, שתוצאותיה הרות אסון, פקחה גם את עיניהם של מי שמעולם לא למדו פמיניזם. ההתנשאות המגדרית המקוממת ונזקיה הכבדים טלטלו ישראלים וישראליות רבים, שבימים כתיקונם היו ממעיטים בחשיבות התופעה, מזלזלים בה ומשתיקים תלונות על אודותיה. הם הבינו שנשים, שגויסו למלא תפקידים מקצועיים ועשו את עבודתן על הצד הטוב ביותר, הושתקו והוקטנו ככל הנראה פשוט משום שהן נשים. הם נוכחו לדעת שההשתקה וההקטנה גרמו להתעלמות מתובנות מדויקות וחשובות שהן ניסו להביע, והובילו לאסון נורא.
למרות כל זאת, השתקת הנשים בזירה הציבורית והדָרתן ממנה נמשכות. ממשלת ישראל בעת כתיבתם של דברים אלה, על כל הקבינֵטים שלה, היא על טהרת הגבריוּת, וכאלה הם גם מינויים חדשים לתפקידים ציבוריים. אולפני הטלוויזיה, שבימות מלחמה פועלים מסביב לשעון, מכילים המוני "מומחים" גברים, בעוד ששיתופן של נשים כפרשניות ומומחיות הוא נדיר. כשמערכות הצבא והמדינה התעשתו ושבו לתפקד, מרבית נשות ישראל הוחזרו לתפקידן המסורתי כתומכות לחימה מן העורף. דומה שהזעזוע מהשתקת התצפיתניות עוד לא תורגם לדרישה ציבורית רחבה לשילוב נשים וייצוג הולם בכל התחומים. האם אפשר יהיה לרתום את ההתעוררות שחלה בראשית המלחמה כדי להחליש את ההשתקה וההַדָּרָה הרווחות? האם אפשר יהיה לצרוב בתודעה הציבורית את הלקחים המרים של השתקת נשים?
המשך הפרק בספר המלא
